מעשה שיהיה
היה זה יום שישי בבוקר. איציק לוי התעורר, בדק שבגדי הכהן הגדול שלו מונחים יפה על הכסא ומוכנים לעוד ערב שבת חגיגי, התארגן וצעד לעבר בית הכנסת לתפילת השחרית.
האולם היה סגור ואיציק נאלץ לחכות בחוץ על אף הקור, מפני שדלתות האולם נפתחות רק בקריאת תווי עיניו וטביעות אצבעותיו של שלום הגבאי, שכרגיל מאחר בעשר דקות לפחות, כי תוכנת ההשכמה לתפילה שמותקנת על המחשב שלו עושה לו בעיות מאז שהתלבש עליה הוירוס "עשיו" ימ"ש.
לאחר ששלום הגיע, נכנס איציק לאולם והכניס את מטבע 10 השקלים שהיה מוכן בכיסו למזגן, והתפלל שהיום לפחות יהיה מניין נדיב, בכדי שהמזגן יחמם עד סוף התפילה ושלא יפסיק כמו אתמול, בדיוק באמצע תפילת העמידה, שגם ככה לא זזים בה וקופאות לך האצבעות בכפות הרגליים.
לצערו של איציק שמיהר לעבודה, התפילה התארכה עד מאוד, מכיוון שלטענת כמה מתפללים מסך הפלזמה שליד ארון הקודש לא הראה את הרשימה הנכונה של העולים לתורה, והתלוננו על כך שהכתוב על מסך של 45 אינץ לא ניתן לקריאה מרחוק, וביקשו להגדילו כבר למסך הכי גדול שיצא בשוק.
לאחר שאיציק יצא בצעדים זריזים מהתפילה, הוא נחרד לראות שעל מסך הסלולרי הופיעו 30 שיחות שלא נענו מהבוס הזועם, שלא מכיר את המכשיר שמונע קליטה בבית הכנסת וחשב שהוא מסנן אותו.
נשמע לכם כמו מדע בדיוני? הסיפור לא הגיוני? לא נראה לכם ריאלי? הקטעים פה לא קשורים אחד לשני?
אתם טועים (טוב. לפחות עד עניין ההקשרים בין חלקי הסיפור, הייתי צריכה איכשהו לחבר כמה קטעים שלא ממש קשורים יחד), כי לפי אתרי היהדות, מכון מקדש והתערוכה לשדרוג המכשירים בבית הכנסת, ככה יראו הימים שלנו בקרוב. "מחיר חליפה של כהן העשויה מחומרים מקוריים עומד על 2500 ש"ח, ולפי כמות ההזמנות אני צופה שתוך זמן קצר יגמר המלאי", כך יהודה גליק מנכ"ל מכון המקדש.
ואת תוכנות האבטחה לבתי הכנסת, תוכנות הגבאים, מסכי הפלזמה המזגן שפועל על בסיס מכונת פחיות- תוכלו למצוא בתערוכה שנערכה בכפר חב"ד. ממש ימות המשיח. הא?
המתכון לסמס מוצלח
ואם כבר בענייני חידושים, אז תודו שלכתוב סמס בסלולארי עם שמו יתברך זה ניקוץ לא רגיל, בעיקר כי צריך להוסיף את המקף או המרכאות, ואם מתעצלים (כמו שקרה לי כמה פעמים עם הבוסית החילונית למהדרין) מקבלים תשובות כמו: "למה כתבת על הפגישה בחיפה שתתקיים בעזה?", "ומי זה ה שאמור לעזור לך?".
אז יש מישהו שניסה לעזור לנו והמציא, כן כן, אייקון של הקב"ה בכבודו ובעצמו.
ואתם מוזמנים לנסות להשתמש בו, אם כי אני חייבת לציין שגם לאחר עיון מעמיק, לא הצלחתי לראות שם שום דבר שמזכיר את הכוונה המקורית אלא בעיקר עוגת שמרים על רקע מגרדת. יש לכם אולי מתכון?
חמצמץ
תגידו מה שתגידו, לנקות את הבית לפסח כשיש ילדים שדואגים לישון עם מלחיות מתחת לכרית, להחביא עוגיות בארגז המצעים, ולעטוף כל צעצוע בפירורי לחם זה סיוט. ולמרות שאנחנו דוגלים בשיטת הרב אבינר לנקיון של 3 שעות, ששכללנו לדרגה של לעצום עיניים בכל פעם שעוברים ליד מסילת החלון ולשפוך אקנומיקה בכל פינה שזה אפשרי, עדיין הייתי מעדיפה לנעול את הבית במהלך החג ולחזור אליו לאחריו, לריח הלכלוך הדביק המוכר והאהוב.
אבל לא רק אני הבנתי את העניין, אלא גם סוכני הנסיעות שזיהו את פוטנציאל הבריחה ומארגנים נסיעות לחופשה חלומית בחו"ל. אז אמנם אם תסתכלו כאן תוכלו לראות שהרב זלמן מלמד לא מעודד את הרעיון, אבל נו, אם לא מבערים את החמץ מהבית מבערים אותו מחשבון הבנק. ועדיף להיות רחוק ממנהל הבנק בארץ כשעושים את זה. חג שמח!
התלבלבתי
וכעת לטקס הענקת פרס פדחן השבוע, שמוענק אחר כבוד וללא שום עוררין לחבר הכנסת מאיר שיטרית שהחליף בין דפי הנאום להפגנת שלום עכשיו ובין דפי דבר התורה לטקס חניכת העיר אלעד.
"אני חושב שבחגיגה כזו לא צריך פרגודים. אנחנו לא רוקדים, רק עושים טקס הכרזה, צריך להוריד את המסך הזה... אבותינו ורבותינו שילבו את הכל. צריך לשלב תורה ועבודה ושירות בצבא, גם לימודי קודש וגם חוכמה. הפרשנות שלי אומרת שאל יאמר אדם שבגלל שאני לומד תורה - איני יכול לעבוד...".
נראה שחוץ מפככככחחחחחחחח.... כל מילה נוספת מיותרת.
איפה ישנם עוד אנשים?
בתוכנית יומן ששודרה באחד מערבי שבת בערוץ 1, שודרה כתבתו של אפי מאיר, שעסקה בתופעת קופות הצדקה המפוזרות ברחובות ירושלים ובני-ברק. הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, היה אחד המרואיינים בכתבה, ודיבר על קופות הצדקה ועל המקומות הראויים והלא ראויים לתרומה.
הרב לא ידע שהכתבה תפורסם בשבת, והתאכזב כששמע על כך. בערוץ הראשון הבטיחו "כי רשות השידור תקיים דיון והפקת לקחים לאור התקלות בעניין השבת".
תגובה ראויה של הערוץ הראשון, ואין ספק שצריך לפתור את הבעיה מהשורש, רק עצת יעילות קטנה- תמצאו את הצופה היחידי שלכם ותנטרלו אותו, הרבה יותר זריז מהסקת מסקנות שלא ימומשו.
עשר מי יודע?
אין ספק שלהיות אחת מעשרה ילדים זה דבר מחשל. עוד לפני שאת מתחילה את החיים את לומדת להתחלק בהכל, להבין דברים מבלי שלמישהו יהיה זמן להסביר לך ולא לבזבז זמן בלנסות ולהתלונן, בעיקר כי זה לא מוסיף שום דבר, חוץ מסתם עוד רעשי רקע.
כמובן שבצד הרגעים המחשלים, יש גם הרבה רגעים של נחת, כמו ערבי שבת הומי משתתפים, שמחות משפחתיות, וחברויות עמוקות שזר לא יבין. אבל הרגע הקומי שרק בשבילו שווה לחלוק חיים שלמים עם 9 אחים, זה הרגע בו אבא ואמא מסתכלים בתמונות ומנסים להעלות זכרונות. הערבוב שהם עושים בין האחים, הגילאים, האירועים המדוברים ומצב המשפחה, מביא אותנו לא פעם לצחוק בלתי נשלט. הבא לאמא תמונה של האח בברית ותשמע כמה היית חמוד ביומולדת שש- זהו מתכון מובטח להעלאת מצב רוח והמורל המשפחתי.
נזכרתי השבוע ברגעים הקומיים האלו, שקראתי את טורה הנהדר של צופיה הירשפלד שמנסה להראות שצניעות זה הכי אחותי.
אמה מה? הבעיה במדור, היא כמו אצל אמא, שכל קשר בין התמונות לפרשנות מקרי בהחלט. וכשמצולמת בחורה לבושה במיטב בגדי המעצבים הצמודים, הלבנים והמגוהצים למשעי, לא משנה איזה יען או גירפה היא תלטף בתמונה- ההמלצה למשתתפות התוכנית "הישרדות" לעשות בהם שימוש, נראה מצחיק, אפילו שאם היפופוטם יסכים לשבת לך על השמלה, אפחד לא ישים לב שזו לא עבודת מגהץ אדים.
אז אם אתם ממשפחה מרובת ילדים, הורים שנותנים כותרות הזויות לתמונות, או צופיה הירשפלד, ויש לכם מה להגיד על אירועי השבוע, אתם מוזמנים לשלוח פיילוט דומה על אירועי השבוע ל"כיפה"- ואולי להופיע פה במקומי בשבוע הבא. אבל אל דאגה. אני לא נוטשת אתכם לתמיד, אני רק מוכנה להתחלק בנטל המכייף. נו. הרי להתחלק אצלי זו דרך חיים...