פרשיות השבוע

על פי נתונים שפורסמו השבוע, ברשימת עשרת התיכונים בעלי הממוצע הגבוה ביותר בתנ"ך, רק אחד משתייך לחינוך הדתי, במקום השני. אפשר גם להוסיף שמדובר בביה"ס "פלך" לבנות, אם עבור מישהו זה מגדיל את הסנסציה בסיפור. הנתון הזה הלחיץ כמה אנשים, גרם לאנשי חינוך דתיים להתפתל ולתת תירוצים, ומנגד הוציא כמה אנשי חינוך לא-דתיים לכיכרות. למדור אין הסברים, וגם אין לו סיבה לתת כאלה; אדרבה, מי שפירסם את הנתונים צריך לספק הסברים, ולנמק למה הוא בכלל מחשיב את אלה שלומדים את רד"ק והמצודות, ואת אלה שלומדים להשוות בין המוטיב הדיאלקטי בבריאת האדם למוטיב הדטרמינסטי במקורות החוץ-מקראיים, באותה טבלה.

האם אתם חרד"לניקים? (צילום: טליה רז , סניף צור יגאל)

תשובה לא-מאהבה

כמעט בכל ויכוח, דיון או סתם דו שיח עם מישהו, מקנן בלב איזשהו חשד שמדובר בבזבוז זמן. האדם שעומד מולכם וכביכול מדבר איתכם, אינו מנסה באמת להקשיב לכם. הוא עונה על השאלות שלכם, מגיב על הטענות ולפעמים יש אפילו קשר הגיוני בין מה שהוא אומר בשמכם לבין מה שבאמת אמרתם. ועדיין, בפנים קיים חשש כבד שאתם סתם מתאמצים להסביר את עצמכם - עמדתו של בן-שיחכם מבוצרת כל-כך טוב, שלא רק ששום דבר לא יזיז אותו ממנה אפילו מילימטר, הוא גם איננו רואה שום דבר מבעד אליה.

בדרך כלל זה נשאר בגדר חשש, שהרי בן-שיחכם תמיד ידאג שתחשבו שהוא מקשיב לכם, אבל לעיתים נדירות האמת יוצאת לאור. אחת מאותן עיתים נדירות התרחשה ממש עכשיו, בNRG יהדות. במסגרת הסקר הקבוע בערוץ, נשאלה השאלה: "בני עקיבא או בני רבי עקיבא?" למי שלא הבין את השאלה (כמו המדור, למשל, שעדיין אינו מבין מה הקשר בין השאלה לבין התשובות שהוצעו אליה) הופיעו כרגיל שתי תשובות שהגולשים צריכים לבחור ביניהן - אחת שתומכת בהפרדה וכד והשניה שמתנגדת לה, כאשר האפשרות הראשונה נוסחה כך: "בני עקיבא צריכה להתחרד!"

את התשובה הזאת לא תשמעו מאף אחד אף פעם. מי שתומך במה שמכונה "התחרדות", יקרא לה התקדמות, התעלות או התחזקות דתית, ולכן הוא לא יגיד ש"בני עקיבא צריכה להתחרד" אלא משהו כמו "בני עקיבא צריכה לשמור בקפידה על ההלכה". בשם הפועל "להתחרד" (כמו גם בכינוי "חרד"לי") ישתמש מי שבעיניו מדובר בהתקרבות יתר לציבור החרדי. לא שהמדור מופתע מהעמדות של מערכת NRG, אבל אי אפשר להיכנס אפילו לרגע לראש של הצד השני?

הזדעדעי ארץ הקודש

אי אפשר להאמין לכל מה שכתוב בעיתונים, ובכלל זה למוסף העסקים של "מעריב" בסוף השבוע האחרון, שכלל כתבת שער על האופן בו מתנהלת תעשיית החרמות בציבור החרדי. גם אם קולות בציבור החרדי לא רק יגידו לכם (לא לציטוט, כמובן) שזה נכון, אלא גם ש"מעריב" יצאו נחמדים יחסית. ועדיין, בפעם הבאה שהמדור יראה מול עיניו (או מתחת לרגליו) פשקוויל עם איזושהי זעקה גדולה ומרה של גדולי הדור שליט"א, הוא יתייחס אליו קצת יותר בספקנות.

יש קטעים באלבום שלא מומלצים לבעלי לב חלש(צילום: Aron-cc-by)

מחליף דיסק

"מזמורי נבוכים", אלבומו החדש של קובי אוז, איננו עוד קרון ברכבת הארוכה והשועטת של זמרים המתקרבים למקורות. הוא השלב שבו הרכבת מבצעת פנייה חדה. יש בו קטעים שאינם מומלצים לבעלי לב חלש; יש בו גם כמה מילים שאינם מומלצות לבעלי אזניים עם דעות ימניות מדי; יש בו מסרים שאינם מומלצים למי שמתקשה לקבל ביקורת על העולם הדתי; על חלק מרצועה 5 המדור מדלג באופן קבוע, כי הוא אינו מומלץ גם לשומרים על טהרת העיניים והאזניים. קובי אוז לא כתב על חוויותיו כחוזר בתשובה, כי הוא לא אחד כזה. הוא גם לא הסתפק בציטוט של פיוטים, כי יש לו אמירה משל עצמו. הוא כתב (בגאונות מדהימה, וגם הלחין ויצר עיבודים מוזיקליים פנטסטיים) את כל מה שיש לו להגיד על העולם הדתי, על העולם החילוני, על קנאות וקיצוניות, על תרבות החומר והכסף, על תפילתו של החילוני ועל חווית הטבילה במקווה, על האתאיסטים ועל הברסלבים, על המשיח וכמובן על הרבי גו כפרה. יש בדיסק מילים שהיה אפשר לשמוע גם אצל שולי או אביתר (אם כי לא באותו סגנון, כמובן), אבל גם חומרים שעדיין לא נשמעו. קובי אוז פותח פרק חדש ביחסי המוזיקה הישראלית והיהדות, שאינו מסתפק בהתחברות למקורות, אלא גם מנהל איתם דיאלוג. הפרק הזה חשוב הן לקהל הדתי שצריך לשמוע גם את מה שאינו מובן מאליו, והן לקהל החילוני שעדיין לא עלה על הרכבת הזאת עד עכשיו, ואולי דווקא עכשיו ירגיש שהוא יכול לקפוץ עליה.

שכוייח תמורת שכוייח

בצעד מעורר הערכה, אקו"ם החליטו לתת השנה פרס על מפעל חיים דווקא למונה רוזנבלום, הידוע בכינויו משה (מונה) רוזנבלום. ברוב המקומות בהם התפרסמה הידיעה הזאת, הגיע כאן משפט שמסביר במי מדובר, אך המדור מניח שמעל במה זו - כמו מעל כמעט כל במה שניגנו עליה שירים חסידיים בכ-20 שנים האחרונות - אין צורך לפרט. המדור מודה לאקו"ם על המחווה למונה ולמוזיקה החסידית (אם כי שירים כמו "משיח משיח" ו"מאמינים בני מאמינים" כבר מזמן אינם נחלתם של חסידים בלבד) בכלל, ומעניק להם בתמורה את שכוייח השבוע.

ותהייה קטנה לסיום

בעידן שבו כל מי שהסריט משהו מעלה אותו ל"יוטיוב", כל מי שצילם משהו מכניס אותו ל"פייסבוק" וכל מי שיודע משהו מוסיף אותו ל"ויקיפדיה", איך על הרעיון לאפשר לכל אחד להעלות את חידושי התורה שלו לאתר אחד גדול, חשבו רק עכשיו?

בברכת בניסן עתידין להיגאל, וכמובן שלא נתנגד למקדמה של כמה ימים.