פרשיות השבוע

מתכון מהיר לסופגניות שאפשר להכין בשתי דקות

לא, לא תמצאו כאן שום מתכון, בפרט כשהמדור הביע לא מזמן את התנגדותו לסופגניות בטענה שאין להם שום קשר לחנוכה, והם סתם מושכים תשומת לב מיותרת. אבל מה לעשות, זה יום שישי, כמעט הכי קצר בשנה, ועוד צריך לארגן הדלקת נרות ראשונה, כך שאין מצב שלמישהו יהיה פנאי לקרוא את המדור; הדרך היחידה להשיג רייטינג ביום לחוץ כזה, היא למשוך הנה את כל אלה שיחפשו בגוגל "מתכון מהיר לסופגניות שאפשר להכין בשתי דקות".

ההפגנה תמיד נשארת

רבבות פקדו את כיכר פאריז ביום רביעי האחרון, לרגל ההפגנה נגד הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. המפגינים קראו לראש הממשלה לבטל את גזרתו, הניפו שלטים והשתדלו להריע במקומות הנכונים. רבנים נתנו נאומים חוצבי להבות, ח"כים ואישי ציבור נשאו דברים וגם מקומו של הצד המוזיקלי לא נפקד. מנחה הערב הודיע בשלב מסויים לקהל כמה אנשים יש בו, שזה כמובן יותר ממה שהמשטרה אומרת ועוד יותר ממה שכתוב באינטרנט. אחד הדוברים ציין שנוכחים בהפגנה אנשים מכל הסוגים ומכל הזרמים בעם ישראל, והקהל לא ממש הבין על מה הוא מדבר, אבל דברים שרואים משם לא רואים מכאן. גולת הכותרת של ההפגנה היתה השלב בו הופיע נועם, שעבר לישיבה תיכונית אחרת בתחילת השנה ומאז לא נפגשנו, ושיא הערב היה ממש ממש לקראת הסוף, כשפגשנו את רעות מהסמינריון.

הכל כרגיל (ההפגנה השבוע, צילום: אופיר דוד)

כאן המקום לציין שהמדור לא נכח בהפגנה מסיבותיו האישיות, אבל הוא היה במספיק הפגנות בעבר, כדי שגם אם עברו כארבע שנים מאז הפגנת הענק האחרונה (לא כולל הפגנה אחת או שתים שלא התאמצו כ"כ להיות ענקיות), וגם אם התחלפו מאז כמה ח"כים, רבנים ואישי ציבור, וגם כל הנוער, הוא יוכל לדעת מה פחות-או-יותר היה בכיכר. הרי לא יכול להיות שננסה לשנות את התבנית הקבועה של ההפגנות.

אולי זה חלק מההקפאה.

סימן ברכה

אחרי שהפגישה בין אהוד ברק לבין נציגי ישיבות ההסדר הסתיימה בסוג של תיקו (שכן למעשה אף אחד לא ניצח או הפסיד, חוץ מנציגי הישיבות שקצת הפסידו מכך שלא עלה בידם לארגן מניין לערבית בקרייה), אפשר להסב את תשומת לבנו לנקודה אחת משמעותית לכל הויכוח סביב ישיבת הר ברכה: הוא היה סביב ישיבת הר ברכה. לראשונה מזה מי-יודע-מתי, לא התנהל דיון נגד "כל הדתיים", או "כל הרבנים" ואפילו לא נגד "כל ישיבות ההסדר" אלא נגד ישיבה אחת או שתיים. סוף סוף התחילו לגלות איזושהי הבנה שהציבור הדתי-לאומי איננו מקשה אחת, ולכל ישיבת הסדר יש סיפור משלה. בלי לנקוט אפילו קמצוץ של עמדה בעניין, עצם היכולת לדבר על תופעה בציבור הדתי-ימני בצורה ממוקדת, ובלי הכללות - הוא התקדמות רצינית.

לא מקשה אחת (ישיבת הר ברכה, צילום: מיכאלי, ויקיפדיה העברית)

מעט מן האור

בשעה טובה ומוצלחת, יצא לאור הספר "אורו של עולם" מאת הרב יוסף אליהו, המכיל כ-400 סיפורים על הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, ספר המשך ל"התורה המשמחת" שיצא לפני כ-12 שנה. ספר שהיה חייב לצאת, שהרי לא יתכן להעלות על הדעת שמכל סיפורי המופת על הגרש"ז אויערבאך יצא בסך הכל ספר אחד. אז אם אתם במקרה מתכננים לקנות למישהו מתנה לחנוכה, ולא מבינים למה לכל הרוחות כבר נר ראשון של חנוכה ועוד לא קניתם מתנה - זה כנראה היה כדי שתקראו את ההמלצה הזאת ותדעו מה לקנות.

החליפו לו את המשפט

שכוייח השבוע היה אמור להינתן - באימה וביראה, כמובן - לרה"ג רצון ערוסי, רבה של קרית אונו, כהמשך לערב שנערך לכבודו השבוע. הבעיה היא שהאחרון שחלק לו שבחים על פועלו בתחום המשפט העברי, מצא את עצמו תחת מתקפה בגין דברים שחלקם לא-בדיוק נאמרו, וחלקם נאמרו בהקשר אחר לגמרי. לכן המדור מוותר על השכוייח הפעם - לא שיש לו בעיה שיגידו בשמו שהוא תומך בהחלפת המשפט האזרחי במשפט העברי, גם לא בתור בוררות כדי להקל על העומס בבתי המשפט; הבעיה היחידה היא שזה לא נעים כשמוציאים אותך מהקשרך.

ותהייה קטנה לסיום

לוין קיפניס יסלח לדודי, אם הפעם, שנה אחרי שנשלח למילואים בעזה, הוא יביא לי במתנה סביבון שעשוי מעץ, או מתכת, או כל חומר גלם בעולם חוץ מ"עופרת יצוקה"?

בברכת חג אורים שמח, במיוחד לאלה שעדיין מאחלים "חג אורים שמח".