פרשיות השבוע

המדור לא היה כל-כך בעניינים בשבוע החולף, אבל מספיק לשמוע שנעצר מישהו שכבר זכה לכינוי "המחבל היהודי" - כדי לנחש מי אמר מה נגד מי ולמה השבוע. אז אחרי שכולם כבר אמרו הכל, מן הסתם, אפשר להפסיק להאשים אחד את השני, להקשיב כל אחד להאשמות שהשני הטיח כלפיו ולחשוב מה עושים עם זה.

לא לדרוך על הגשר

הדיבורים על שביתה בחינוך הדתי-לאומי על רקע תקציבי (יכול להיות שבאמת בלתי אפשרי להשיג תקציבים בלי ניסן סלומיאנסקי?), מהווים סוג של נקודת מפנה, החלטה שעם כל הכבוד לעיקרון עתיק היומין שלא משביתים את הישיבות התיכוניות והאולפנות, גם העמידה הזקופה של הציונות הדתית כבר הפכה לעיקרון שווה-ערך. לגשר המיתולוגי של החברה הישראלית, עוד מימי הקמת "המזרחי", מתחיל בזמן האחרון להימאס שדורכים עליו, וזה בא לידי ביטוי ביותר ויותר הזדמנויות - עכשיו גם בצעד המשמעותי של השבתת מוסדות החינוך.

השאלה היא, האם כל זה ידגדג מישהו באוצר.

עוד אבינו חי

ר' שלמה קרליבך, כבר 15 שנים זצ"ל, ייצר כל-כך הרבה מילים, לחנים, סיפורים ותורות בעצמו, עד שלא הרגשנו צורך לכתוב גם עליו עצמו. כך קרה, שרק עכשיו יצא הספר "הרבי מקרן הרחוב", שגרסתו העברית יצאה לאור זה עתה בהוצאת "רשימו" (חבר'ה נפלאים, ממש, אבל גם הוצאות הספרים הקיימות הן נפלאות, אז למה להתרחב לתחום ההוצאה לאור במקום לחבור למה שכבר קיים?) ומאגד בתוכו את כל המעשיות המתחילות ב"מספרים על הרב קרליבך..." שעברו עד כה בעיקר מפה לאוזן. מומלץ קודם כל כספר על אישיות גדולה, ויותר מזה - כמודל לחיקוי, שמי שינסה לחקות אותו יזכה להתנגדות ציבורית מכל כיוון אפשרי - אבל אחרי מותו, גם עליו יכתבו ספר.

ספיחי שביעית

עכשיו זה סופי ורשמי: אין יותר פירות שביעית. זהו, נגמר. מיצינו את הפירות של קיץ התשס"ז עד תומם (כי היתה בעיה לזרוק אותם סתם כך לפח רגיל). אבל גם סתם פירות ארץ ישראל זה משהו.

אין יאוש

את שכוייח השבוע הוא עדיין לא זכה לקבל, ובאופן כללי נדמה שהוא מקבל היום הרבה פחות שכוייחים מאשר פעם. מוזיקאים דתיים צעירים הלכו בדרכו הייחודית ועקפו אותו, הרבה זמרים אמרו לאבא שלהם שהם נהיו דוסים וגם עשו על זה קופה, אפילו העמדה של הברסלבר עם הגיטרה והמילים המקוריות שלא מנסה לשיר יפה, כבר נכבשה ע"י שולי רנד. ובכל זאת, אחרי האזנה לסינגל החדש של עדי רן, עדיין היחיד שיכול לחדור לתחנות הרדיו בישראל גם בלי האווירה המלנכולית הגלגל"צית של אביתר בנאי / עובדיה חממה / יונתן רזאל ודומיהם, ובכלל היחיד שיכול לבטא את אמונתו בשירים כמו "אני צב / מקצה לשון ועד זנב / ולבוראי זאת אני חב". לאט לאט, הוא עושה סימנים של חוזר ובגדול.

חוזר ובגדול (צילום: יחצ)

ותהייה קטנה לסיום

אחרי פתיחה גשומה כזאת של החורף, ברוך השם, מי אמר שלא יכולים להיות חגים במרחשוון?

בברכת מה אמורים לברך עכשיו (הברכה שרבים מאיתנו ברכו השבוע על הברק/רעם/קשת הראשונים).