פטיש מסמר
אוקיי, אז השנה היא תשע"ב, שלומית בונה סוכה, מוארת וירוקה, ואני בטוח שהיא נורא עסוקה - אבל בינינו, זה לא יימשך כך עוד הרבה שנים: כמות העלונים המפלצתית שהופצה בבתי הכנסת בליל חג הסוכות לבטח דיללה יער או שניים באפריקה, ואילנות העולם בסכנה. מלבד עלונים קיקיוניים שניצלו את החג כדי לפרוס את מרכולתם, גם העלונים המוכרים העתירו שכבות של כרומו, ובהן - מלבד פרסומות, כמובן - ראיונות חג, אטרקציות מוזרות ושאר מרעין בישין. דברי התורה, לפחות, השתדלו בחלקם לקרוץ לאקטואליה: ד"ר אביעד הכהן ב"שבתון" וד"ר לאה ויזל ב"מצב הרוח" כתבו על הקשר בין סוכות ובין מחאת האוהלים; ח"כ אורי אריאל ב"גילוי דעת" עשה קישור תמוה בין הסוכה, שצריכה להחזיק מעמד גם ברוח, ובין פינוי המאחזים, שגם הוא מלחמה נגד הרוח; ב"ארץ ישראל שלנו" קרא הרב דב ליאור לחזק את מידת הביטחון בה', וסיים בברכת "שכל אויבינו יסתלקו". אה, כן, והיו גם דברי תורה רגילים.
חג שמח, אנ"ש
דברי התורה אמנם מרתקים בפני עצמם, אבל יותר מעניין היה להשוות את איחולי החג של העלונים השונים: מערכת "מעייני הישועה" "מברכת את כל בית ישראל בברכת חג סוכות שמח"; "שבתון" היו יותר ספציפיים, ואיחלו "חג שמח לקוראינו ולכל בית ישראל", ואילו "ארץ ישראל שלנו" איחלו "חג שמח לקוראי 'ארץ ישראל שלנו'".
דג מחיר
עלוני השבת, מסתבר, יכולים לשמש לא רק כחומר קריאה לזמן הדרשה של הרב, כנושא שיחה בשולחן שבת משמים או כנייר לטפטף עליו את נר ההבדלה - גם ארוחות גורמה יכולות לצוץ מתוך הכרומו. עם פרוס החג החליטו כמה מן העלונים שאם פטיש ומסמר הם לא יכולים לדפוק, הם יכולים לכל הפחות לסייע לנו בבישולים. ב"גילוי דעת" הופיעה כפולת עמודים ובה מתכונים באדיבות חברת השמן "פאם", כולל קרפציו פילה שדופק פוזה למצלמה ובשר מוקפץ עם עתיד בדוגמנות.
אך שיא הגיחוך נרשם ב"עולם קטן", שם הוקצו שלושה עמודים לפרויקט משונה, ובו שפים מקצועיים בוחרים דמות מן האושפיזין, ומציעים מנה שמתאימה לדמות הזו. יעקב אבינו, על פי 'המבשלות של ירוחם', "ממזג בתוכו חסד וגבורה...הוא רך מבפנים וקשוח מבחוץ", ולכן נבחרה לכבודו מנה של עוף ממולא - רך מבפנים וקשוח מבחוץ. לכבוד משה רבנו, שנולד בחודש אדר, הציעה שפית אחת מנה של דגים - המזל של חודש אדר. אחיו, אהרן, זכה לקצת יותר מגפילטע פיש: עוגת קדאיף עתירת-שומן, על שם הפסוק "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן". לבי עם אותם שפים מסכנים, שנאלצו לנבור בפסוקים ובמדרשי חז"ל כדי למצוא איזו פרפראה שתתאים לצלעות טלה המטורפף שהם יודעים להכין. לא יותר פשוט סתם לתת מתכונים?
עמסלם
החגים הם הזדמנות פז לעלונים קטנים, פרסומיים וממוקדי-מטרה לחדור אל בתי הכנסת ולהשפיע עלינו שפע יח"צני. בחג הנוכחי הצטרפו לזירה שלושה שחקנים: "עין חמ"ד" - עלון החינוך הממלכתי-דתי; עלון פרסומי של עמותת "בלבבי"; ו"עם שלם", עלון תנועתו של ח"כ הרב חיים אמסלם. "עין חמ"ד" כשמו כן הוא: עלון חמד, לא מועיל ולא מזיק, שבעיקר מפאר ומאדיר את פועלם של אנשי החמ"ד - ונשכח לרגע את העובדה שלטענת העלון, מדובר בגיליון מספר 5 - תהרגו אותי אם אי פעם ראיתי את ארבעת הגיליונות הקודמים. "בלבבי", לעומת זאת, הפציעו בשמינו עם עלון שכל כולו: לחתום, לחתום, לחתום, לתרום, לתרום, לתרום. הרב פרופ' אברהם שטיינברג גויס לכתוב את המאמר הראשי הקורא לכולם לחתום על כרטיס תרומת האיברים החדש; אותו מאמר פורסם ככתבו וכלשונו גם ב"מעט מן האור" (סחתיין על המקצועיות). בהמשך הופיע ראיון עם מנכ"ל "בלבבי", וכן עם ח"כ עתניאל שנלר מקדימה - דמות שהימצאותה בעלוני השבת מזכירה את הימצאותו של יאיר לפיד בישיבה בבני ברק.
אבל את ההצגה, בלי ספק, גנב ח"כ אמסלם עם "עם שלם", שזוכה בתואר המפוקפק 'עלון הבחירות הראשון'. "עם שלם", כשם תנועתו החדשה של ח"כ אמסלם, הוקדש כולו לסקירת פועלו ומעלותיו של הח"כ. בתפריט: דברי תורה, עקרונות התנועה, קטעי עיתונות, ראיון קורע-לב עם מזרחי מקופח שתומך באמסלם המושיע, וסקרים פנימיים של התנועה, עם נתונים שיגרמו לכמה מראשי ש"ס לחטוף את הג'ננה ("ההזדהות עם הרב חיים אמסלם גבוהה מההזדהות עם הרב עובדיה יוסף", למשל). עם שלם נתון בעיצומו של הטרכטנברג ושובו של גלעד שליט, הבחירות כל כך לא נראות באופק, וכל העלון הזה טיפהל'ה מעורר גיחוך. העיקר הכוונה.
תודה לה'
תודה רבה ל"עולם קטן" ול"גילוי דעת", תודה מעומק הלב. בשני העלונים הללו הופיעה בשבת האחרונה פרסומת גדולה לכרך החדש של "אביהם של ישראל", סדרת הספרים על הרב אליהו. על כריכת הספר תמונה גדולה של הראשון לציון המנוח, ומעליו כתובת: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" - עם שם ה', כמובן. פרסום שם ה' בעלון שבת מחייב גניזה - אבל רק עשרת הצדיקים שקוראים את הטור הזה יטרחו לגנוז את עלוניהם; שאר העלונים מתגוללים, ככל הנראה, בפח זבל כלשהו, עם שמו של ריבונו עליהם. הלוואי שהייתי יכול לומר לכם שבשבת הבאה הפרסומת הזו לא תופיע, אך מכיוון שעסקנו כאן הוא עם מפרסמים - לכו תדעו. הכינו את הגניזות.
מנהג אבותינו: צהבת חן
כהרגלנו מימים ימימה, בפינה "מנהג אבותינו" נבקש מכם, הקוראים, לסייע לנו באיתור מקורותיהם של מנהגים משונים, שרבני השו"ת הסלולרי נשאלים עליהם. מסורות משפחתיות, תרופות סבתא, גמרות שכוחות-אל - הראו לנו מה אתם יודעים.
שני מנהגים יש לנו הפעם: ב"באהבה ובאמונה" נשאל הרב אבינר: "האם זה נכון שאם סופרים נקודות חן, אז צומחות עוד?" הרב אבינר בתגובה: "אמונה טפלה". אותו רב אבינר נשאל ב"מעייני הישועה": "האם יונים מרפאים צהבת?" משהשיב הרב בשלילה, המשיך השואל להקשות: "אצל בן דודי זה ריפא!" - הרב לא איבד את העשתונות והשיב: "יש להוכיח שבלי היונה לא היה מתרפא ממילא". הכדור עובר למגרש שלכם, קוראים יקרים: האם אתם מכירים את מקורות המנהגים? האם קולגה מהעבודה חטף צהבת, וחזר לאיתנו בזכות היונים? האם דודתכם המנוחה ספרה את נמשיה, והתחרטה על זה כל החיים? ספרו לנו על כך בתגובות, או במייל: mealel@kipa.co.il. מועדים לשמחה.