שירים? עד כאן
"אוהל, אוהל, אוהל אתה תהיה ביתי בשעת המלחמה לצדק חברתי אוהל, אוהל, אוהל המדרכה כאן די קשה מחר יגיע צ'ק מהקרן החדשה". מה אתם אומרים? כתבתי את זה בעצמי. המוזה לא שרתה עליי סתם כך ביום בהיר; ההשראה לכתיבת השיר, תאמינו או לא, באה בעקבות פרסומת שראיתי השבת ב"מצב הרוח": "פרחי ירושלים", להקת הילדים הוותיקה שמקוטלגת בראשנו כשריד מפד"לניקי שיוצא מהבוידעם ביום ירושלים, פרסמה שני שירים חדשים על עמוד שלם ב"מצב הרוח" - "הלהיטים הגדולים של הקיץ", כלשון המודעה (בגלגל"צ מכחישים) - שנכתבו על ידי מנהל הלהקה, חנן אביטל. שיר אחד מוקדש לרכבת הקלה ("בואי, בואי קלה"), והשני על תנועת "ישראל שלי" ("נגן כינורי, נגן חלילי נגן יומי נגן לילי על ארץ ישראל שלי"). למיטב זכרוני הבוגדני, מדובר בפעם הראשונה שלהקה מציעה שירים למכירה לכל המרבה במחיר, ומפרסמת אותם בעלוני השבת. האם שירי ההלל לרכבת הקלה ולתנועת הימין מבשרים על תחילתו של טרנד חדש? האם בשבת הבאה נזמזם סביב שולחן השבת שירים על מנהלת השירות האזרחי-לאומי, או על פועלו המבורך של השר הרשקוביץ? תחסכו את זה מאיתנו, בחייכם.
דיור מוגן
מחאת הדיור סוגרת שלושה שבועות, ועלוני השבת עוברים לשלב הבא בסקאלה: אחרי 'התעלמות' ו'התנגדות' מגיע שלב ה'הצטרפות'. כדי להשקיט את מצפונם על ההצטרפות למחאת האוהלים, טרחו העלונים להדגיש שבכלל לא מדובר במחאה אגואיסטית של אנשים שדואגים לכסף של עצמם, אלא במחאה למען 'כלל האומה'. "אני לא מסתכל על עצמי", הסביר אחד המרואיינים ב"עולם קטן", "אני מסתכל על העם שבתוכו אני חי" - וקוראי העלון נשמו לרווחה: העיקר שלא אכפת לו רק מעצמו. ברוח זו כתב גם קובי בורנשטיין ב"מעט מן האור", שציטט מישהי שהתפעמה מכך שבשדרות רוטשילד "אנשים שנלחמים לא רק עבור עצמם אלא עבור הצביון החברתי-חינוכי-תרבותי-קהילתי של מדינת ישראל". דווקא ב"בראש יהודי" נרשמה עמדה לא-פופולרית: הרב שמואל אליהו תקף את המחאה, החילונית בבסיסה, וכתב כי "שום דבר לא יכול להתקיים בלי אלוקים", וזה כולל גם אוהלים רעועים ברוטשילד. כלל ישראל או לא כלל ישראל, אם הטריק שמראה עד כמה המחאה היא בעצם 'כללית' יגרום לקוראי העלונים לתקוע יתד בשדרה, לכו על זה.
מות האדמו"ר
פרשת הירצחו של הרב אבוחצירא זצ"ל מבאר שבע תפסה את עלוני השבת במבוכה קלה. כותבי העלונים לא בדיוק גדלו על מורשת משפחת הבבא סאלי, וקצת קשה למצוא במסדרונות המערכת מישהו שיעלה זכרונות וסיפורי מופתים מהבבא זצ"ל. ב"מעייני הישועה", הקורץ בעיקר לציבור החרד"לי, הקדישו כתבה לזכרו של הרב, ובה ראיון עם שני אלמונים, ציונים דתיים, המספרים על הקשר שלהם עם האדמו"ר. ב"עולם קטן" גויס הרב שמואל אליהו לכתוב הספד, ובעלונים אחרים הסתפקו, בלית ברירה, במאמרים לזכרו. העיקר הכוונה.
מעשה ניסים
עלוני השבת בדרך כלל לא נוטים חסד לרבנים שהלכו לעולמם - מלבד המדורים ב"שבת בשבתו" וב"מעייני הישועה", רבנים שנפטרו (ז"ל, זצ"ל או זצוק"ל) הם נושא פחות חשוב לכתבה מהשתלטות הבדואים על אדמות הנגב או מכללה חדשה ללימודי משפט עברי (שבדרך כלל גם מממנת את הכתבה). זו הסיבה שהתרגשתי לקרוא בשבת האחרונה על הרב יצחק נסים ז"ל, הרב הראשי הספרדי השני, שהשבוע ימלאו שלושים שנים לפטירתו. כמה וכמה עלונים העלו את זכרו, אך בכל כתבה הותאם הראשון לציון לעלון הספציפי: ב"מעייני הישועה" הופיעה מסגרת קטנה על הרב, שבה טרחו העורכים לציין שכאשר הרב נסים העלה את עצמותיו של החיד"א לארץ, הוא "מינה את הרב מרדכי אליהו לטפל בהעלאת עצמותיו". ב"בראש יהודי", לעומת זאת, הושם דגש על פעולות הקירוב של הרב נסים, ועל כך שהוא "לא פחד מהשלטון ולא מרבנים, ואמר את דבריו בלי לעשות חשבון". ב"מצב הרוח" הופיעה כתבה של מנחם רהט על הרב נסים, שגוללה גם את הפוליטיקות והתככים: פרשיית הדחתו של הרב נסים מתפקידו והחלפתו ברב עובדיה יוסף, ונקמת בנו של הרב נסים ברב עובדיה כעבור עשר שנים. העיקר שיש מספיק הרב-נסים לכולם.
עם אחד
הצדעת השבוע מגיעה ל"גילוי דעת", שהצליחו לעשות משהו מעניין מימי בין המצרים. השבת פורסם "אחד על השני", פרוייקט שיזמה מערכת העלון, ובו אנשי ציבור מוצאים נקודות טובות אצל יריביהם האידיאולוגים: איש השמאל הלאומי מפרגן למתנחלים, משה פייגלין מפרגן לעיתון 'הארץ', רחל עזריה מעיריית ירושלים כותבת מילה טובה על החרדים (ולא שוכחת, על הדרך, לקרוא להם לצאת לעבוד), ואוהדת בית"ר ירושלים, שבעלון הופיעה תמונה שלה עם צעיף שחור-צהוב וסיגריה של 'נובלס', ליהגה על אחדות בין אוהדי בית"ר לאוהדי הפועל תל-אביב. המדור מצדיע ל"גילוי דעת" על הרעיון המקורי ועל הביצוע המושקע, ומאחל שהפרגונים הללו יישמעו במחוזותינו לאורך כל השנה.
מאמר מגויס
ההתייחסות לצבא בעלוני השבת סובבת בעיקר סביב שאלות בשו"ת הסלולרי על שמיעת קול אישה בטקסים, מדורי-נישה לא מוצלחים ב"גילוי דעת", ומאמרים של הרב אבינר בשבח חיילינו האמיצים. השבת, במקום הכי לא צפוי, נרשמה התייחסות מרגשת ואישית לגיוס אוגוסט הבא עלינו. היה זה במדורו של ד"ר דניאל גוטליב ב"השבת" של צהר. בימים כתיקונם, מתפנה גוטליב לכתוב על עולמו המתוסבך של קהלת, אך השבוע בנו של הפסיכולוג עולה על מדים, והאב הנרגש ניצל את ההזדמנות כדי לזרוק מילות עידוד על גבי הכרומו. "ללא ספק היה טוב יותר לו לא היה צורך לגייס את הבנים", כותב גוטליב, "אולם המציאות בה אנו חיים תובעת את שלה". גוטליב כתב בגילוי לב ובגוף ראשון - שני מרכיבים שנעדרים מרוב המאמרים בעלונינו. יישר כח ובהצלחה לבנים.
שנאה בחינם
בית המקדש השני, שאת חורבנו נציין השבוע, חרב בגלל שנאת חינם. האם בשל כך החליטו עורכי "ארץ ישראל שלנו" לא להוציא גיליון השבת? שבוע טוב.
לתגובות ולהדלפות: mealel@kipa.co.il