הנה אירוע שכמעט שום עלון לא התעלם ממנו: יום השנה ה-75 לפטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. זכרו של הרב קוק העלה בקרב כותבי העלונים שלל סוגיות אקטואליות סביב דמותו: שאלת הנגשת תורתו לציבור הרחב, הוויכוח סביב עריכת כתביו, שאלת הרלוונטיות שלו למציאות ימינו ועוד.
במאמר המערכת של "עולם קטן" נמתחה ביקורת מרומזת (ולא אמיצה מספיק, לדעתי), על ישיבות הקו ועל כך ש"הרב קוק סובל מתדמית אליטיסטית ולא עממית לא מעט בגלל החברה הדתית-לאומית - "תלמידיו הרשמיים כביכול [...]בבית המדרש הקוקניקי כמעט ירביצו לך אם תעז לקרוא פסקה בתורת הרב מבלי להתעמק בה ארבעים וחמש דקות תמימות". במאמר מתוארים הריחוק והניכור שבין פרשנות תורתו של הרב קוק לבין הציבור הישראלי, ותחת זאת מציעים העורכים להנגיש את תורת הרב לקורא הישראלי בן ימינו, דוגמת ספרי הביאור של יובל פרוינד מ"ראש יהודי". פרוינד והוצאת "בראש יהודי" זכו לפרגונים חיוביים גם ב"מעייני הישועה", וכמובן גם ב"בראש יהודי" עצמו, שם הופיע ראיון עם פרוינד על ספרי הפירוש שהוא כותב בהוצאת התנועה (מעשה נסלח בהתחשב בעובדה שגם ב"ארץ ישראל שלנו" מתפרסמים ראיונות "בלעדיים" עם האנשים שעומדים מאחורי העלון).
גילו את האורות
"גילוי דעת" חגגו את היארצייט במפגן קטן של "תראו-איך-כולם-מגלים-שהאמת-אצלנו", ופרסמו שתי כתבות דומות, זו לצד זו: האחת של הרב יהושע וידר מ"בראש יהודי", הכותב על לימוד תורת הרב קוק בציבור החילוני, והשנייה של יהל אברהם, רכז בתנועה המנסה להנחיל את תורת הרב קוק דווקא לציבור החרדי. גם ב"מצב הרוח" קישרו בין הרב קוק לבין הציבור החרדי, בניסיון אפולוגטי במקצת להציג את הרב קוק כבן-בית של כל גדולי העולם החרדי בתקופתו. ב"שבת בשבתו" נהנה הרב רוזן לנפץ את המיתוס של הרב קוק כרב פלורליסט וחדשן, תוך הדגשת הצדדים השמרניים והקצת-מיושנים בדמותו.
עייפנו
התייחסויות מעטות בלבד לכתביו הגנוזים של הרב קוק המתפרסמים בעשור האחרון, האחרון שבהם "לנבוכי הדור". "עולם קטן" רמזו שכדאי כבר להוציא לאור את כל כתבי הרב, ומיד גייסו גם את הרב חגי לונדין שיאמר שזה בסדר ו"כיום אין כבר אין מה לחשוש" מפרסום הכתבים; ב"שבת בשבתו" ראיין נחום אבניאל את ד"ר סמדר שרלו, שעבודת הדוקטורט שכתבה על הרב קוק מתבססת על יומניו האישיים (ראיון זה היה ההתייחסות היחידה בעלוני השבת למחקר האקדמי על ברב קוק). "לנבוכי הדור", הספר שנחשף לאחרונה, צוטט במאמרו של בעלה, הרב יובל שרלו ב"שבתון". וכמובן שאי-אפשר בלי מאמר שתוקף את הטענות שהרצי"ה אינו הפרשן המוסמך לכתבי הרב קוק: במדורו ב"גילוי דעת" כתב הרב חיים שטיינר נגד "פרסומים שונים, על פיהם כביכול הרב צבי יהודה, בדברים שהוא כתב, שינה פה ושם את דברי אביו". מטרת מאמרו, כותב הרב שטיינר, היא "להראות שמרן הרב זצ"ל הוא שהסמיך את רבנו להוציא לאור והכל נעשה על פיו". נו טוב. קצת עייפנו מן הוויכוח הזה.
אורות מסנוורים
ב"השבת" של רבני צהר לא חסו על הקוראים, והקדישו את הגיליון כולו לשאלה "האם דרכו של הרב היא אמנם דרכנו?" (נחשו מה הייתה התשובה). אין מחלוקת על חשיבות הנושא, והוא יכול להיות בסיס נחמד לדיונים וויכוחים מעל דפי העלון, אך המערכת בחרה להיכנס לעובי הקורה (והקורא) עם מאמרים עמוסים בציטוטים מסובכים, מלאים מושגים קבליים שלא בדיוק שגורים על פיו של הקורא הממוצע באמצע הדרשה של הרב (של בית הכנסת). אך נא להתחשב גם בקוראים: זה לא שיעור של הרב קלנר, זה עלון שבת.
בב"ח לטועה
טעות פרוידיאנית מעוררת חשד אירעה השבוע ל"מצב הרוח": כתבת השער של העלון הוקדשה לפרוייקט שיפוץ בית הכנסת של הרב קוק ביפו, שנעשה, כך נטען בכותרת, על ידי חניכי בני עקיבא. גם הכותרת בעמוד 6 בישרה כי "חניכי בנ"ע בפ"ת שיפצו את בית הכנסת של הרב קוק". אולם בכתבה עצמה נכתב כי לרגל היארצייט של הרב קוק יצאו למשימת השיפוצים "חניכי חבריא ב ושבטי מעפילים-הרא"ה מסניף אריאל פ"ת"; וכך גם בהמשך: "סניף אריאל בפ"ת החליט להתנדב ולהצטרף להיסטוריה המיוחדת במקום.."
כלומר, לא בני עקיבא ולא נעליים: השיפוצניקים הצעירים שחשו לבניין היפואי המוזנח היו לא אחרים מאשר חניכי התנועה החרד"לית אריאל, שאמנם פרשה מבני עקיבא לפני שנים רבות, אך עדיין מחזיקה באותם שמות לשבטים השונים. מבט מקרוב בתמונת השער מראה חניך עם חולצה של "אריאל", נתון שלא מותיר מקום לספק. אין ספק שמדובר בטעות שנעשתה בתום לב, אך האם יש לחשוד שטעות זו מסתירה מאחוריה סלידה מסוימת של מערכת העלון הבורגני-מפד"לניקי מתנועת הנוער הנפרדת והחרד"לית? האם הטעות הזו, דווקא בעלון כמו "מצב הרוח", מרמזת על משהו? בכל אופן, המדור מקווה לתיקון הטעות בשבת הבאה.
תאונת עבודה
חדי העין הזריזים הבחינו כי לשער הגיליון של "גילוי דעת", שכלל השבוע תמונת ספר תורה, השתרבב גם פסוק הצריך גניזה. לטובת הקוראים שטרם השליכו את הגיליון לסל המחזור, אנא הקפידו לגונזו.