על טורו לא ישב זר?
פטירתו של הרב מרדכי אליהו, מנהיגם הרוחני של רבים בציונות הדתית, עמדה במרכז רוב רובם של עלוני השבת. "מעייני הישועה" הפך השבוע למעין מוסף פרידה וזיכרון מהראשון לציון. "כיתומים היינו", זעקה הכותרת בעמוד השער של העלון, וכל מדורי העלון - החל מפינת ההלכה של הרב מלמד וכלה במדור הנשים - יוחדו לזכרו של הרב. בפינתו הקבועה של הרב אליהו בעמוד הפותח פורסמה התפילה הפרטית של הרב, אותה כתב על פתק ישן שהתגלה השבוע. המדור מחכה בסבלנות לראות מי יתפוס את מקומו של הרב אליהו (בעמוד הפותח, לא בהנהגה). קיים חשש שמערכת "מעייני הישועה" תתקשה להסתגל להיעדרו של הרב ותעדיף לפרסם באופן קבוע מאמרים קודמים שלו. נחיה ונראה.
הרב והכפכף
גם ב"שבת בשבתו", שם הייתה לרב אליהו פינה קבועה עם פסקי הלכה שסוכמו על ידי תלמידיו, ייאלצו למצוא מחליף. השבוע הופיעו בפינה הקבועה דברי הספד קצרים מאת הרב ישראל רוזן, אך מה בשבוע הבא? האם פינתו של הרב י"צ רימון תתרחב? למערכת העלון פתרונים.
"עולם קטן", מתוקף מעמדו-לכאורה כעלון המיינסטרים של המגזר, הקדיש כפולת עמודים לרב אליהו ובהם בין היתר טור של הרב דרוקמן (שכתב דברים דומים גם ב"מעייני הישועה"), של ניר ברקת ושל אחד הנכדים. פטירתו של הרב קיבלה ביטוי לא רק בכפולת עמודים אלא גם במדור המכתבים-למערכת "רשות הדיבור", בטור קטן על הרב אליהו ופולארד, ואפילו בפינת האבידות הקטנה ("נמצאה כיפה גדולה בצבעים חום ולבן בהלוויה של הרב אליהו"; "במהלך ההלוויה של הרב אליהו זצ"ל נמצא כפכף של טבע נאות").
שארית הפלטה
שני עלונים חלוקים בשאלת יחסו האמיתי של הרב אליהו לפלטת שבת. פסיקתו של הרב אליהו בהלכות שבת קובעת כי אסור לחמם אוכל על הפלטה בשבת. ב"השבת" מספר הרב משה ביגל שלפני שנים רבות, כאשר התארח הרב אליהו בבית בנו, הרב שמואל - שבשונה מאביו, פוסק שמותר לחמם אוכל על הפלטה בשבת - החליט הרב לנהוג כאורח בבית בנו וללכת על פי פסיקתו של הבן.
המאכלים הונחו על הפלטה, אך כאשר חזרה המשפחה מבית הכנסת התגלה כי הפלטה לא התחממה, והמשפחה הסתפקה במאכלים קרים. הרב ביגל, כמובן, מבקש ללמוד מסיפור זה על פתיחותו של הרב אליהו, על "מחלוקת מלאת כבוד והערכה, ועל הפתיחות שיש לנהוג כלפי הסוברים אחרת, גם אם הם תלמידים צעירים. כמו כן למדתי שכאשר אדם מתארח אצל אחרים הסוברים אחרת מדעתו, ודעתם מעוגנת בהלכה, עליו לנהוג כמנהגי בעל הבית ולא לפגוע במנהגיו. בהידורי מצווה יש לנהוג רק כאשר אינם פוגעים בזולת".
אבל מעיון בסיפור כמעט זהה שהתפרסם ב"גילוי דעת" עולה תמונה שונה לחלוטין. שם נכתב כי "מרן הרב לעולם לא אוכל מזון שחומם בשבת על פלטה", וכי "גם כשהוא נוסע לשבות במקומות אחרים, בני ביתו מביאים עבורו את הפתילייה" (ב"השבת" עניין הפתילייה לא הוזכר). עוד מסופר כי שבת אחת, כאשר נסע הרב להתארח בגוש קטיף, התברר שהפתילייה נשארה בבית. הרב החליט בכל זאת לאכול מן המאכלים שחוממו על הפלטה, אך בשבת עצמה התברר כי הפלטה לא התחממה, וכולם אכלו אוכל קר. הסיפור מסתיים: "מי שנזהר - לא ייכשל". ב"השבת" - פתיחות, הכלה ומתינות הלכתית, וב"גילוי דעת" - עמידה על עקרונות והתערבות א-לוהית בחימום הפלטה.
אלו ואלו
אז מי באמת היה הרב מרדכי אליהו? את התשובה ניתן לגבש רק אחרי שקוראים את כל העלונים. ב"השבת" של צהר, כאמור, הוצג הרב כתומך נלהב של יצירתיות ופתיחות בפסיקת הלכה; ב"ארץ ישראל שלנו" נשלפה מהבוידעם תמונה של הרב אליהו עם כוכב העלון, הרב דוד מאיר דרוקמן, שהציג את הרב אליהו כמי ש"כל מהותו הייתה כיסופים וגעגועים וקנאות לוהטת למה שאומרים בתיקון חצות: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד", או בקיצור, כלוחם ללא פשרות על שלמות הארץ; ב"מצב הרוח", הרחוקים פיזית (ומנטאלית?) מהחצר בקריית משה מיהרו לדווח על שער העלון כי "כל סוגי הכיפות השתתפו בהלוויה" (רווח לי), וב"שבתון", שאמנם הסתפקו רק במודעת אבל שנדחקה לה בין פרסומת ל"קראוס נופש" ופרסומת ל"וורלד קלאס טרוול", תיאר העורך מאיר מזרחי את הרב אליהו כ"החוט המקשר בין חלקים גדולים בעם". אלו ואלו דברי א-לוהים חיים.
קופי-פייסט
שני עלונים לא התייחסו למותו של הרב אליהו: "שבת שלום" ו"מקורי". את "שבת שלום", עלונה החביב של תנועת השמאל הדתי "נתיבות שלום", אפשר להבין: העלון משתדל להתנזר מאקטואליה (להוציא, אולי, לקראת יום השנה לרצח רבין), מה גם שהמנוח לא בדיוק היה יקיר התנועה. אך "מקורי" - מה פשר ההתעלמות? האם לא הופיעו השבת ב"מקור ראשון" מאמרים על הרב אליהו? כל מה שצריך לעשות זה קופי-פייסט!
לך תוכיח שאין לך אחות
השוואה פשוטה של מודעות האבל על הרב אליהו בעלונים השונים מראה שלמרות הרצון הטוב, נשכחו כמה אנשים בדרך. מודעת האבל של מערכת "שבת בשבתו" ביקשה להשתתף בצערה של "רעייתו הרבנית שליט"א" ו"בניו הרבנים הגאונים שליט"א". אין שום התייחסות לעו"ד שלמה בן אליהו, אחד מבניו של הרב שדווקא לא המשיך במסלול הרבנות. גם בתו של הרב אליהו (כן, כן, יש גם בת) נותרה באלמוניותה ולא הוזכרה כלל (אולי היא נכללה במשפט "לתלמידיו, ולכל המתאבלים על האבידה הגדולה". שיהיה). גם ב"ארץ ישראל שלנו" הופיעה מודעה המביעה תנחומים כנים לרבנית ו"לבניו שיחיו", ובפרט לרב שמואל אליהו. והאחות? נו טוב. העיקר הכוונה.
"תפילין בית אל", שלפני שלושה שבועות חזו את מותו של הרב אליהו וכתבו בפרסומת שלהם "זצ"ל" כאשר הרב עוד היה בין החיים, ראו כי נבואתם התגשמה וככל הנראה העדיפו להימנע מתסבוכות עתידיות: הפרסומת הוחלפה, והרבנים אינם (כלומר, התמונות שלהם כבר לא שם).
סיקור יתר
אם אתה פוליטיקאי חילוני, נגזר עליך להזיע לא מעט בחיזורים אחר בוחריך החילוניים. רק הפוליטיקאים הדתיים זוכים לפלא הזה שנקרא עלוני שבת, אותן חוברות כרומו קסומות שבכוחן להכניס תעמולה ממש באמצע יקום פורקן. אני כבר לא מדבר על "ארץ ישראל שלנו", שהיו בעצם הפלטפורמה של היבחרו לכנסת של מיכאל בן ארי; אני מדבר על "מצב הרוח". עד עכשיו התעלמתי מסיקור היתר לו זוכה השר דניאל הרשקוביץ, אבל השבת, כאשר זכה שר המדע ללא פחות מחמישה אזכורים במדור הרכילות "ברנזה" של רז קיל, זה כבר חריג.
שטו"ת השבוע: אתה לא כלום!
הרב שמואל אליהו, שמטבע הדברים היה קצת עסוק השבוע, הסתפק ב"שו"ת סלולרי" בתשובה ארוכה ומפורטת על טקס לשינוי שם, ואת שאר המקום קיבל הרב אבינר. השאלה המשעשעת ביותר - ועם זאת, החשובה ביותר - עסקה בנשיא המדינה: "איך להתייחס לנשיא המדינה שהוא סתם לא כלום שלא עשה כלום? הרב אבינר: אתה לא כלום שלא עשית כלום. הנשיא היה הרבה, ולו רק הייתה לו הזכות של הפצצה הגרעינית הישראלית, כבר היה כדאי". אחת-אפס.
לתגובות ולהדלפות: mealel@kipa.co.il