זהו, הולכים לבחירות וזה סופי. כרגיל, אין מצב שבמדינתנו הקטנה יעברו ארבע שנים ללא מערבולות ותהפוכות שיסתיימו בהחלפת השלטון.
ושוב צפות להן השאלות העצומות והקריאות המטיחות: "הלילד הזה התפללנו?, האם זוהי מלכות ישראל ויסוד כסא ה' בעולם?, אולי באמת הגיע הזמן שנפסיק להצביע, נפסיק להשפיע, ונחיה את חיינו בבועה קטנה וסגורה עד בוא גואל צד במהרה בימינו?".
ואני נזכר לי במה שתמיד אומרים, שעצם העניין שעם ישראל שב ושולט בחייו, אע"פ שייתכן שהוא מקבל החלטות גרועות, העובדה הזו לכשעצמה הינה תחילת הגאולה וזהו יסוד המלכות בתקופתינו.
בהקשר הזה מרבים לצטט את דברי הרמב"ם בהלכות חנוכה (פ"א ה"א) הכותב שחג החנוכה נחגג כזכר לנס הנצחון על היוונים:
"והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".
אם כן, אנחנו חוגגים ברעש גדול את כך שעם ישראל שלט - ואע"פ שמדובר היה בשלטון חלקי ולא ממש עצמאי.
את זה כולם מכירים, אבל אני מעוניין לחדד את הנקודה ולסבר את האוזן על ידי כמה דוגמאות, המבהירות מה היה אופייה של מלכות בית חשמונאי, לאחר דור מתתיהו ובניו.
וכך כותב יוספוס פלביוס בספרו מלחמת היהודים מה עלה בגורלו של שמעון, בנו של מתתיהו:
"אבל גם הוא נפל מת על ידי בגידה כי נהרג במשתה אצל חתנו תלמי. אחרי שזה כלא את אשת שמעון ושני בניו, הוא שלח כמה אנשים כדי להרוג את השלישי, את יוחנן שנקרא גם הורקנוס".
לאחר מכן הוא מתאר את מלכותו של אריסטובולוס (בן יוחנן הורקנוס שהיה בנו של שמעון בן מתתיהו):
"לאנטיגונוס שהיה השני באחיו הוא העניק כבוד כשלו, כי אהב אותו אהבה גלויה. את שאר אחיו אסר באזיקים. אף את אמו שם באזיקים מפני שחלקה על מלכותו, כי יוחנן הניח אותה להיות אדונת הממלכה. אכזריותו הגיעה עד כדי כך שהניח לה למות ברעב כשהיא כבולה באזיקים".
אל תדאגו, בהמשך דרכו הורג אריסטובולוס גם את אחיו האהוב אנטיגונוס.
שיאים חדשים שובר אלכסנדר, בנו של אריסטובולוס. מיד בעלייתו לכס המלוכה הוא הורג את אחיו מפני ששאף למלוך. בהמשך, נתעוררה האוכלוסיה היהודית נגדו ונפתחה מלחמת אחים של ממש. אלכסנדר מגייס צבא זר והורג אלפי יהודים. ועכשיו, שמעו את שיא השיאים במעשי אלכסנדר:
"לבסוף, אחר שהרג רבים מהם (מן היהודים) במספר עצום, הניס את היתר לבמסליס (שם מקום). ואחרי שכבש את העיר הזאת הוא הביא אותם שבויים לירושלים, הוא נדחף מחמת זעמו וגבר עליו כעסו העצום שאכזריותו היתירה באה לכלל רשע. הוא צלב שמונה מאות משבוייו במיצועה של העיר, וטבח את נשיהם וילדיהם לעיניהם, והוא השקיף על המחזה בשעה ששתה עם פלגשיו שהסבו על ידו".
מסתבר אם כן, שהיו תקופות שחורות מאוד בחיי ממלכת החשמונאים, ובהמשך הספר הדברים אינם משתפרים (יש לזכור שהורדוס היה רשע גמור שהרג את כל חכמי ישראל, לדוגמה).
אז עם כל הכבוד לתקופתינו ולקשיים שיש בה, קצת פרופורציות רבותיי, אם על תקופה נוראה שכזו כתב הרמב"ם שזכינו כי חזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר שתקופתינו אינה נופלת מכך.
קצת פרופורציות, רבותיי!