בפרשת עקב, מגיע משה בנאום הפרידה שלו לסעיף הכיבוש. המלחמה אינה פשוטה, לעמי כנען היו צבאות מאומנים והפחד מהלא נודע התחיל לכרסם בישראל. משה, בגדלותו של מנהיג, לא מתעלם מהפחד שעוטף את העם, הוא מדבר על הפחד ומנסה לתת חיזוק גדול לקראת המערכה. משה רבנו לא מפחד מדרך ארוכה.
'כי' - בין סיבה לדילמה
רש"י על הפסוק 'כי תאמר בלבבך' מעיר את ההערה הבאה:
"על כרחך לשון דילמא הוא, שמא תאמר בלבבך מפני שהם רבים לא אוכל להורישם, אל תאמר כן , לא תירא מהם. ולא יתכן לפרשו באחת משאר לשונות של כי, שיפול עליו שוב לא תירא מהם".
המילה 'כי' בהקשרה התחבירי איננה לשון סיבה. 'כי' בא לתאר דילמה רצינית שעומדת בפני העם, האם יש להם את הכח הצבאי לניהול המאבק.
תשובת משה לעם באה בפסוק הבא:
"לא תירא מהם זכר תזכר את אשר עשה ה'...לפרעה...".
לא לדאוג! הקב"ה יעזור לנו כשם שהוא עזר לנו במצרים. דבריו של משה אומנם יכולים לתת חיזוק נפשי שהקב"ה בעזרנו, אולם כיצד הוא משתק את הפחד? מי אמר שהקב"ה יעזור לנו ולא תהיה מלחמה קשה, שכן גם ישועת מצרים באה אחרי הרבה שנים של עבדות?
הניצחון על הפחד
רבי לוי יצחק מברדטישב, בדרשותיו, מסביר מה הייתה תרופה הסודית של משה כנגד הפחד:
"ונראה כי הכלל הוא: אם יבוא לאדם איזה מניעה חס ושלום לעבודת הבורא ברוך הוא, העיקר: שלא יעלה שום מורא ופחד על ראשו, ואז בודאי בעזרת הבורא ברוך הוא לא יזיק לו".
הקב"ה עוזר למי שלא מפחד, אדם שהפחד משתק אותו לא תנחת עליו עזרה מהשמים. כאשר באה מניעה, כלומר גורם מסוים שמונע מהאדם לרצות להמשיך הלאה, המלחמה הגדולה ביותר היא זו הפנימית. כשאדם מחליט שלא לוותר לעצמו ולהמשיך קדימה בכל הכח, כאשר האדם החליט שהוא ממשיך, אז הקב"ה ממשיך איתו.
אין הדבר אומר שהפחד לא מכרסם בלב, שכן כל אדם שפוי מבין שמלחמה זה מקום שמתים בו, אולם לאחר שמחליטים להמשיך קדימה ולא לתת לפחד לשתק את עצמנו, הניצחון בידיים שלנו.
איכה אוכל להורישם
משה מסביר לעם שהמפתח לניצחון הוא לרצות לנצח, לא לתת לפחד לשתק ולחשוב כיצד בתחבולות ניתן להשאיר את המצב כפי שהוא. כשמגיעה עת המלחמה לא שואלים 'איכה אוכל להורישם', כיצד אצליח לנצח בקרב, האדם צריך להאמין בעצמו שיש לו את היכולות ומכאן ואילך הקב"ה יעזור להוציא אותם הלכה למעשה.
משה משקף את רגשותיהם של העם ערב הכניסה לארץ, לשאלה הגדולה כיצד נתגבר על כל העמים, משה נותן תשובה משונה. כמצביא ראוי היה לו לפרוס מפות ולהסביר את חלוקת הכח והטקטיקה שבה הוא עתיד להשתמש. אולם משה בשעה זאת משאיר את הדברים בצד. הוא מבהיר לעם שקודם כניסתו לשדה המערכה הוא צריך למהל מלחמה פנימית. ולהחליט שהוא רוצה לנצח.
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה
אחד מן השירים שליווה אותנו בשנה האחרונה לאחר החורבו הנורא של גוש קטיף, הוא השיר 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'. שיר זה דורש מהאדם דרישה עצומה, למרות הערפל הרב צריך להמשיך בדרך. כן ,ישנם תקלות בדרך לגאולה אבל זה לא מונע מאיתנו להמשיך להאמין.
הדרך הארוכה יכולה לגרום לאדם לוותר על המסע, וזאת ההתמודדות הקשה שלנו בימים אלה. כאשר נמצאים במלחמה לא לוותר אלא להמשיך קדימה. בעידן של תקשורת המונים, כאשר כל הזמן אנו ניזונים מידיעות חמות מהשטח, מרוב ידיעות יכולים להגיע למצב של איבוד תקווה, כדי לנצח צריך לרצות לנצח. משפטים כמו 'לא ניתן למגר את החיזבאללה' הם אולי נכונים בתמונת ההווה, אבל אם נרצה לשנות את פני הדברים - הם ישתנו ברמה זו או אחרת.
מי יתן והקב"ה יפרוש עלינו סוכת רחמים ושלום ויתקיימו דברי ישעיה: 'כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן ערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה'.