מוקדש להחלמתו המהירה של עשהאל לובוצקי,
אדם שיודע מה זו הקרבה.
בזמנים קשים, כמו בזמנים של מלחמות וקרבות, אנשים נדרשים להקריב. לפעמים מדובר בהקרבה "פשוטה" יחסית כמו נתינת כמה ימים או הוצאת כסף לאנשים שצריכים עזרה, ולפעמים מדובר בהקרבה יותר גדולה, כמו ישיבה במקלטים ועזיבת הבית לתקופה ארוכה, ולפעמים, אנשים נדרשים להקריב את היקר ביותר להם - ואולי אפילו את חייהם.
מה נוכל לומר על מושג ה'הקרבה'? מה מביא אנשים להקריב, ומה הן השקפות העולם שיכולות לעמוד מאחורי סוגים שונים של הקרבה?
נרניה והנצרות
את הסרט 'דברי ימי נרניה', שמבוסס על הספר 'האריה המכשפה וארון הבגדים' של הסופר הבריטי ק.ס. לואיס, ראיתי בסביבות חנוכה השנה. מי שראה את הסרט, או קרא את הספר – או שעשה את שניהם, יודע שמדובר בעלילה נחמדה וסוחפת. הסרט מתאר את סיפורם של ארבעה אחים, שני בנים ושתי בנות. דרך חציית ארון בגדים אפל בבית אליו נשלחו מפני ההפצצות על בריטניה במלחמת העולם השניה, עוברים הארבעה לעולם קסום ופנטסטי בשם 'נרניה'. עולם זה נשלט ביד קשה ע"י מכשפה אכזרית שגזרה על חורף ושלג תמידיים. בעזרתם של בעלי חיים מופלאים בעלי יכולת דיבור, שבראשם עומד אריה ענק בשם אסלן, מצליחים הארבעה לנצח את המכשפה וצבאה, להחזיר את האביב לנרניה ולהפוך למלכי הארץ.
מדובר, ללא שום ספק, בסרט מרגש מסעיר וניתן למצוא בו לא מעט נקודות טובות ומעניינות. אלא, שחשוב לציין - ונראה לי שהדברים מפורסמים, שק. ס. לואיס היה נוצרי מאמין, והמוטיב הבולט בסיפור הוא המוטיב הנוצרי של ההקרבה. בסרט, אדמונד - אחד מן האחים, מתחבר למכשפה ובוגד באחיו בגלל פיתוי של ממתק שנותנת לו המכשפה. על מנת לכפר על מעשיו של אדמונד נדרש אסלן האריה הגדול להסגיר את עצמו למכשפה וצבאה. אסלן מוקרב על ידי ההמון במקדש המכונה 'מקדש האבן' אך קם לתחייה כששתי האחיות כורעות לצד גופתו. ההקבלה לסיפור הנוצרי ברורה.
מוטיב ההקרבה אשר בא לידי ביטוי בסיפור זה, הסיפור המכונן של הנצרות, מקפל בתוכו מספר השקפות יסוד על האדם והעולם, אך בטרם ניגש לנושא זה נפנה לסיפור הקרבה מפורסם אחר, סיפור יהודי לגמרי: סיפור עקדת יצחק.
הקרבתו של אברהם
בסיפור העקידה אברהם נדרש לקחת את בנו יצחק ולהעלות אותו לעולה על אחד ההרים. מדוע נדרש אברהם לעשות זאת? את התשובה לשאלה זו לא נדע עד סוף הסיפור. אברהם משכים בבוקר, חובש את החמור והולך שלושה ימים עד שאברהם נושא את עיניו ורואה את המקום מרחוק. יצחק ואברהם הולכים לאותו מקום, אברהם עוקד את יצחק, שולח את ידו לקחת את המאכלת וכאן, קורא מלאך ה' מן השמים ומפסיק את אברהם. בנקודה זו אנו שומעים מדוע נדרש אברהם להגיע למצב בו כמעט והקריב את בנו: "עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני". אברהם נדרש להביע נכונות להקרבת בנו, הדבר החשוב לו ביותר, אך - חשוב להדגיש, מבלי שיצטרך בסוף לתת את חייו. נראה, שהקב"ה רצה שאברהם יתגבר דווקא על עצמו ויעשה דבר שלא היה מדמיין לעשות, ואולי חשב שכלל לא מסוגל לעשות. אברהם לא נאלץ להקריב את יצחק אלא נאלץ להקריב - במובן סמלי, אבל אמיתי וחזק - את עצמו.
יש צורך להעיר על נקודה חשובה נוספת שעולה מהסיפור. אמנם בתחילה היה נראה שהקב"ה אכן דורש מאברהם להתעלם מנטיותיו הטבעיות למוסר וצדק ולעשות רק את המצוה עליו, בסופו של הסיפור, לדעתי, המוסר וצדק הטבעי קיבלו אישור גדול, וכעת אברהם מבין שהוא צריך לתת את הכל כדי לקיים את אותם הערכים הטבעיים.
כחו של האדם וטיבו של העולם
אם נשווה את הקורבן הנוצרי לסיפור הקורבן הקלאסי שבעקדה נוכל למצוא הבדלים יסודיים בהשקפות עולם. התפיסה הנוצרית אומרת שהאדם לעולם יחטא ויפול ויש צורך לדמות אחרת שתקריב את עצמה ותמות בשביל ישועת הציבור. האדם עצמו אינו יכול לקדם את עצמו ואין לאדם את היכולות להתמודד לגמרי עם המציאות. בסיפור העקדה, לעומת זאת, התמונה שונה לגמרי: אברהם נדרש להקריב, לוותר על דבר שחשוב ויקר לו, אך לבסוף יוצא כי ההקרבה היא התגברות של האדם על עצמו כשכל יחיד ויחיד מסוגל וצריך להתגבר על עצמו ולהיות אדם יותר שלם. כל אדם מסוגל להתקדם, ולא רק לקדם את עצמו אלא להביא אולי ל'סוף טוב' כולל. בעיני, סיפור העקדה מבטא אמונה גדולה ביכולת האדם, ודחיפה גדולה לפעולה.
עד כאן הדגשנו בעיקר את התפיסות השונות ביחס לאדם בשני הסיפורים, אך חשוב להדגיש כי העולם, או המציאות, המצטיירת בשני הסיפורים גם כן שונה. הסיפור הנוצרי רואה מציאות שחורה ועגומה המלאה בפיתויים והבלים אשר גורמים לאדם לחטוא. המציאות בהכרח אינה טובה ומאיזה שהיא בחינה כולנו 'מתים' לברוח מהעולם. בסיפור העקדה, ובמקרא בכלל, העולם העומד מולנו הוא פחות או יותר ניטראלי – לא מדובר בעולם רע מעצם טיבעו אך גם לא בעולם מושלם והרמוני בהכרח. השאלה האם יהיה טוב או רע תלויה באדם, כשכאן נקשרים התפיסות השונות ביחס לגישות השונות לאדם ולעולם.
אני חושב שניתן לסכם ולומר שהתפיסה העולה מן העקדה אומרת שהאדם יכול וצריך לפעול בעולם ושהמציאות עצמה היא המקום הטוב ביותר לעשות דברים טובים.
הקרבה וקירוב
נקודה אחרונה שקשורה להקרבה: למילה 'הקרבה' שתי משמעויות שנראות לכאורה סותרות. מצד אחד 'קירוב' שמשמעו חיבור והתקשרות, ומצד שני 'הקרבה' – נתינה וויתור. נראה לי שמצבים של הקרבה, או ההקרבה עצמה, מביאים לקירוב.