א. התחדשות
בימים של סערות ואתגרים, מן הראוי להעלות שאלות של תוכן ומהות, לא רק ברובד החיצוני של סדרי יום עמוסים הרצים זה אחר זה. ועל אחת כמה וכמה בשבת, שהיא מעין עולם הבא ומכינה אותנו לקראת הופעת הקודש של גאולת מצרים, בחג הפסח. הגאולה היא מהלך אלוקי הפועל בנו ובמאורעות, מחיה אותנו ומביא להתעוררות מחודשת מלמטה. הרוח החדשה והלב החדש שעליהם ביקשנו בהפטרת שבת הטהרה (יחזקאל לו), צריכים את ההשתדלות שלנו בתוך המהלך האלקי של "ונתתי, ולקחתי והבאתי" (שמות ו, ויחזקאל שם).
ב. תנועה בשני צירים
שני צירים מרכזיים למהלך האלוקי ולהשתדלות הנובעת ממנו בתנועת הגאולה. האחד – הפסקת השעבוד החיצוני במצרים (שעבוד לגוף, לחומר, למסגרת, לעשייה וכד') ופיתוח היכולת הפיזית לצאת משם לחירות עולם (שמות כב, וירמיה לד). והציר השני – התנתקות משעבוד מלכויות, התנתקות נפשית ומוסרית, רוחנית ותרבותית, מתרבות הגויים, מעשייתם, מגישתם לחיים וכד' (אורות ישראל ה, טו).
גאולת האומה וחירות הכלל והפרט נבנים בשני הצירים האלו בהדרגה ותוך הפריה הדדית (ישעיהו נד ופירוש ר' משה אלשיך).
ג. טהרת היצירה
בפרקים אלו בספר ויקרא (יב-טו) מתחדד הצורך להגיע לחירות אמיתית, לא רק בציר האחד האמור לעיל אלא בציר השני הצומח ממנו ("קול התור", ע"פ כתבי הארי בברכת "בונה ירושלים"), והוא הגואל את הלב והרוח. היכולת להוליד, הלידה עצמה, טהרתה, ניקוי כוח המחשבה ותיקון צרות העין, בניית יכולת הדיבור בישרות – לכל אלו חשיבות משמעותית בהשראת השכינה בישראל ובעבודת האדם הפרטי, החברתי, המשפחתי והציבורי. דווקא יצירת החיים והתפתחותם בארץ ירושתנו, נצרכים ביתר שאת להתפתחות הגאולה, נקיונה, טהרתה והתקדמותה (מרן הראי"ה קוק "מאמר הדור" עמ' קיב-קטו).
ד. התחברות וחירות
הניקוי והטהרה חודרים מבעד למעטה החיצוני המחוספס. המעטה הסוגר אותי מכל צד מקשה על הנפש לבטא את עצמיותה, ומשאיר אותי משועבד לגאווה, לכוחניות, לכעס, לקטרוג, לעצבות ולייאוש. אבל כאשר אתחבר אל הכלל הנגאל במצרים, ולא אוציא עצמי ממנו (שמות יב כא, ומדרש מכילתא) ולא אהיה חלילה ככופר בעיקר (שהוציא עצמו מן הכלל) – או אז אפדה עצמי מן המֵצר האגואיסטי, ותופיע חירות ההתחברות (הרב סולובייצי'ק "בסוד היחיד והיחד" 346). חירות זו תתגלה הן בתוך האדם עצמו בגבורתו הפנימית (מרן הרצי"ה קוק "אור לנתיבתי" כה), הן ביחסו לזולת, והן בקשר הרב-שכבתי שלו לעמו ולארצו, כאשר כל אלו מתבררים בדבר ה' בתורת חיים ואהבת חסד שנטע בתוכנו.
ה. כחול ולבן במדינה
כאשר ממשיכים את מהלך ההתחברות, ובונים בענווה ובאמיתיות את העין האנושית מול העין האלקית, או אז "עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיהו נב). ראייה זו מלמדת כי הן ביציאת מצרים ובכניסה לארץ, והן בשיבה מהגלויות – היסוד הלאומי של "בני בכורי ישראל" (שמות ד) מגיע עד, ועד בכלל, להקמת מדינת ישראל וראשית צמיחת גאולתנו. לא תמיד כל מה שיתרחש כאן ימצא חן בעינינו, ועוד יותר מכך, לא תמיד אנחנו נמצא חן בעיני הגאולה האלוקית. אבל כך או כך לא ניחלש, לא נקטרג, אלא נטהר וניישר עינינו ודיבורינו. נדגיש כי קדושת גאולת העם עד לעצמאותו (מלבים מיכה ד ח-ט) אינה מסתירה ואינה מטשטשת את הצורך בבירור נוקב של שני הצירים האמורים לעיל. בירור נוקב שנעשה בטהרה, ישרות וענווה, אינו מחליש, אינו מתנשא, אינו אנוכי אלא מוסיף תיקון ובניין, וממשיך את הארת צמיחת גאולתנו ביתר שאת.
ו. ירוק בצמיחה
לא בכדי מצוה התורה (דברים טז) לשמור את חודש האביב וליצור מצב תמידי שבו ניסן יהיה באביב, ויציאת מצרים תמיד תישא את חותם תקופת הצמיחה, הפריחה ויציאת הטבע, בחסדי ה', מעבדות וכיווץ ויובש והסתגרות – לחירות של יציאת הכוחות אל הפועל. הכל היה במעבה האדמה, בשורשים, ועתה מגלה עצמיותו ונהיה חופשי.
זהו חודש הכשר ליציאה לחירות (ספרי שם), ומתוך שנאמני הכשרות הטבעית אנחנו, גם איננו רוצים ואיננו חפצים לאכול חמץ, המנופח והמגרה, בעת היציאה לחירות וגילוי הענווה של המצה הפשוטה.
וכן בהתנהלות של הגאולה בציריה, תרתי משמע. חבלי הלידה המורכבים מוטבעים בחותם האלקי של "האני אשביר ואני אוליד?!" (ישעיהו סו), וחותם האמת (יומא סט) אינו מרפה מאתנו להצמיח מתוך מעבה האדם כמו האדמה את כל הערכים, הנפשיים המוסריים התרבותיים החברתיים והלאומיים אשר מתאימים לנפשנו פנימה. ובכך גם מתוך עינוי וקושי גם מתוך רווחה ממציאנו ה' פדות וגאולת עולמים.
ז. כתום בפריצה
כאותו צבע של התרחבות הכבישים ושיפוצם בדורנו, כך עבודת הנפש והרוח, הלב והדעת, אשר מתוך המפגש בין גאולת פורים לבין החירות ממצרים, הולכת ומתרחבת ומאתגרת ללא משוא פנים וללא הנחות. השיפוצים נדרשים יותר מתמיד, והצימאון להתחדשות ההתחברות רק הולך וגדל.
לא נהיה כמי שמחרף ומגדף כאשר לא השיג את הסחורה המבוקשת (נידה לא), אלא נפתח את הנפש להתמודדות של עוצמה וגבורה, ונהפוך את החושך לאור, הרע לטוב, החולשה לעוז, והגאווה לענווה, ובא לציון גואל, בחירות עולם. נבין כי להיות עם חופשי בארצנו, אינה משאת נפש מזדמנת ונהנתנית אלא ועמק של אחריות כלפי עצמנו, כלפי עמנו וארצנו כלפי תורתנו וכלפי העולם כולו. נשמר מכל משמר על הרצון והיכולת לטהר את החופש ולבנות את החירות בישרותה ובאמתיותה בפרט ובכלל באור חדש על ציון.