עם ישראל - ככוכבי השמים
"ויצא אותו החוצה, ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם? ויאמר לו כה יהיה זרעך" (בראשית ט"ו ד').
קשה קצת להתנתק מהציוריות שמשדר פסוק זה. הקב"ה מוציא את אברהם מאוהלו, לליל מדבר חשוך. רוח קלה מנשבת, ושמים מלאי כוכבים נפרסים מעל.
"והאמן בה' ויחשבה לו צדקה" (שם ה').
אברהם מאמין בלב שלם בהבטחת ה', מאמין שממנו יצא עם עצום במספר ורם בקומתו.
בפרשת דברים שוב מוזכרת ההשוואה לכוכבים. משה, בנאום הכנה לקראת הכניסה לארץ, מכנה את צאן מראיתו "והנכם היום ככוכבי השמים לרוב" (דברים א', י'). לפני הכניסה לארץ עם ישראל מושווה לכוכבים.
ההשוואה של עם ישראל לכוכבים מצריכה חשיבה, האם משל זה בא רק כדי להראות על מספרם הרב של עמ"י, ומדוע משה מחליט שהגיע הזמן דווקא עכשיו לכנותם כוכבים?
בין השמש לירח
מוכר המדרש "פני משה כפני החמה, ופני יהושע כפני הלבנה" (ב"ב עה.). ההבדלים בין השמש לירח רבים וידועים: גודל, כמות האור שמשדרים, והחום שטמון בהם. אולם, נראה שיש עוד הבדל משמעותי בין שני מאורות גדולים אלו. כאשר השמש מאירה, היא בלעדית, עוצמתה קרניה ואורה מגיעים לכל מקום. כאשר השמש זורחת היא הדבר היחיד שאפשר לראות בשמים. לא שהיא היחידה, הרי יש עוד המון כוכבים. אולם לידה הם אינם באים לידי ביטוי.
לעומת זאת, הירח מאיר בצורה פחותה, תמיד בחושך באפלוליות מסויימת. גם כשהוא בשיא כוחו אין הוא מתקרב לאור השמש. אבל הוא גם מעפיל על השמש. לידו כל הכוכבים זורחים. השמים מתמלאים באורות לרוב. השמים בכל הודם ויופיים מתגלים לנגד עינינו, שמי כוכבים.
המנהיג והעם
בפסוק לפני השוואת עמ"י לכוכבים משה אומר דבר בי מתמיה, "ואמר אליכם בעת ההיא לאמור לא אוכל עוד שאת אתכם" (שם ט'). אם הוא, השמש, לא יוכל לשאת את עמ"י, מי יוכל? יהושע? הרי כל אורו של הירח נובע מהשמש, יכול להיות שיהיה מקום שנעדיף אור ירח?
נאום זה נאמר, כאמור, סמוך מאוד לכניסה לארץ. כשעמ"י נכנס לארץ ישראל, הוא מושווה לכוכבים. כל אחד ואחד הנו כוכב., בעל אור מיוחד ועוצמות משלו. ליד השמש כל הכוכבים נעלמים. היחיד לא קיים. רק כשמאיר הירח פתאום נגלים לעינינו אורם. לכן אולי אומר משה לעמ"י לפני הכניסה לארץ שהוא כבר אינו יכול להובילם. הרי עכשיו הם כוכבים, ביכולתם להאיר לבד. אם הוא יישאר איתם אורם יבלע, יתבטל ליד השמש. דווקא מנהיגות שהיא פחות מושלמת תאפשר לעם לקרון.
עם של כוכבים
המציאות שלנו בארץ ישראל תמיד הייתה טעונה. נסיונות ומלחמות, חורבן ושיקומים. הרבה פעמים יש תחושה שהכל סביב חשוך. "מאין יבוא עזרי?" .
ימים קשים עוברים בימים אלו על עם ישראל. בקושי שנה עברה מחורבן גוש קטיף, ואנו מוצאים את עצמנו בעיצומה של מלחמה. מנהיגות שלפעמים נראית כאילו מגבירה את החושך, במקום להאיר. וקולות, אם כי עמומים, שמוחים נגד זכותם של אחיהם להגן על עצמם.
ואנו, מה אנחנו יכולים לעשות מתוך החושך הגדול?
כאן בא לידי ביטוי סגולתם של הכוכבים. דווקא מתוך מציאות קשה אנו זוכים לראות את אורו של עמנו. אומץ ונחישות בעיניו של מתנדב שבמקום לבלות עם החברה בחופש הגדול, מתנדב במקלט מחניק לעזור קצת לילדים מפוחדים. משפחות שלא מוכנות לעזוב את ביתם גם אם הטיל ינחת בחצר, ושנסראללה יקפוץ. חיילים שנלחמים בגבורה ומסכנים את חייהם לעזור לחבר פצוע.
ההכרה שהכל בידיים שלנו. עם כניסתנו לארץ לקחנו אחריות על עתידנו. הדרישה להוסיף אור קיימת על כולנו, עמוק בפנים יש לכולם את האור המיוחד שלו. נהפוך כולנו את השמים השחורים לשמים המרקדים בהמון אורות שונים. אורם של עם של כוכבים.