הרב אורי שרקי יצא היום (א') בפוסט שפירסם בפייסבוק נגד תנועת "הרבעון הרביעי" והזהיר מפני השפעותיה על בני הציונות הדתית, תחת מסווה של גישור בין מגזרים וקידום פשרות בין חלקי החברה. "רבים מבני הציבור הדתי והימני נופלים בקסמו של הרבעון הרביעי, משום שהוא מדבר על איחוי החברה הישראלית ומשום שהוא מאמץ את הרעיון של חברה של הכנסת אורחים" כתב הרב.
התכנים שהוא מבקש לאגד סביבם ברובם מסוכנים לעם ישראל
"אלא שדא עקא, שהתכנים שהוא מבקש לאגד מסביבם את הציבור בישראל ולעגן אותם בחקיקה, הינם ברובם מסוכנים לעם ישראל" המשיך. הרב שרקי הציג שורה של סיבות לאזהרה שהוציא ובניהם, קידום תפיסות פרוגרסיביות תחת מסווה של "דמוקרטיה ליברלית", "החדרה כפויה של היהדות הרפורמית" והתעלמות מהתנגדותו של המיעוט הערבי למדינת הישראל.
ההסבר המלא של הרב שרקי
א) הם מגדירים את מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית. האמת היא שבניגוד למה שהשמאל הפרוגרסיבי משדר, ושמשמש בקביעות את פסיקות בג"ץ, מדינת ישראל היא אכן דמוקרטיה, אך לא דמוקרטיה ליברלית. זה מעולם לא הוגדר כך בשום חוק, וזו גניבת דעת של הציבור. דמוקרטיה היא צורת משטר – רצויה – אבל אינה אמורה לכפות ערכים הנוגדים את ההכרה של רוב הציבור בישראל, ולמחוק את זהותה, כפי שנהוג מזה שנים על ידי האקטיביזם המשפטי.
ב) היותה של המדינה יהודית מתייחס מבחינתם לעבר ההיסטורי ולסמלים תרבותיים מעטים. היותה יהודית היא מבחינתם כפופה להיותה דמוקרטית, בעוד שהאמת היא להיפך. מדינת ישראל היא יהודית כי זו מהותה. היותה בעלת משטר דמוקרטי היא בחירה, שאינה מחוייבת באופן מהותי, גם אם היא רצויה.
ג) הדיבורים על מחוייבות ליהדות התפוצות, ועל גיוון לכתחילה, הינם מילות כיסוי להחדרה כפויה של היהדות הרפורמית לפסיקה המשפטית של מדינת ישראל. לו חפצים הרפורמים בהכרה חוקית כיהדות, עליהם לעלות לארץ, לקבל אזרחות של המדינה, ואחרי שיהיו ציבור משמעותי, יוכלו להילחם למען ההכרה בהם. כל עוד הם בחו"ל אינם יכולים לדרוש הכרה על ידי ציבור שהוא ברובו המוחלט אורתודוקסי, והחילונים בכללם.
ד) הוא הדין לגבי הרצון לאפשר לציבורים מקומיים לקבוע את הנורמות של התנהלותם. זה ניסיון לעקוף את הסטטוס-קוו בענייני דת. מלבד זאת, זו גירסה מחודשת של רעיון הקנטוניזציה של מדינת ישראל, חלוקתה למחוזות והחלשתה של המדינה כריבון.
ה) הפרדת הרשויות. אין בתוכנית שלהם שום התייחסות לכך שבית המשפט צריך לשפוט על פי חוק הכנסת, שהיא הריבון, ולא שיחליטו את חוקיותם של החוקים שקובע המחוקק. הרעיון של "עצמאות בית המשפט" מבקש להנציח את הניכוס מחוסר הסמכות של בית המשפט של סמכויות שלטון שהוא לקח לעצמו.
ו) החזרה המתמדת וההדגשה של הצורך לדאוג למיעוטים ולשלבם בחברה, מתעלמת מהעובדה שחלק משמעותי של הציבור הערבי אינו מקבל את הציונות ועוין את מדינת ישראל. יש כאן ניסיון לבטל את משמעותה של מדינת ישראל כמדינת לאום.
ז) מושג השוויון המוזכר אצלם תכופות, משמש בשנים האחרונות כעילה לביטול כל תוכן זהותי-יהודי. יש להגדירו מחדש, אם חפצי חיים אנחנו.
ח) פוליטיקה של הכנסת אורחים הוא מושג אבסורדי. בפוליטיקה יש הכרעה של הרוב, הכופה את מדיניותו על המיעוט, גם אם הוא מתחשב בו. הפיוס הוא מלאכה חברתית חשובה, הבאה אחרי ההכרעה ולא במקומה. אם מבקשים לפעול להפגת הקיטוב בחברה הישראלית, יש לקבל במלואם את חוקי המשחק הדמוקרטי. עד עתה לא גילה הקצה השמאלי של הפוליטיקה הישראלית מוכנות לקבל את הלגיטימיות של ממשלה נבחרת, אם אינה פועלת לפי רוחה. הקצה הימני לא נהג כך, לכן אין לדבר על סימטריה של קיצונים בשני הצדדים.