קל מאד להיסחף אחרי ההפגנות של השחורים בארה"ב. הרי ליבו של כל אחד מאיתנו מתכווץ כשרואים את רגלו של השוטר על צווארו של ג'ורג' פלויד, ומי מאיתנו שגם זכה פעם לנחת זרועו של שיטור יתר בכלל יזדהה בקלות...
אבל אסור לטעות לרגע. זה ממש לא הסיפור שם, ובעיקר – אם רוצים לעזור לאוכולוסיות חלשות להתקדם – זו ממש לא הדרך.
תומס סואל, הוא מההוגים הכלכליים הגדולים שידעה ארה"ב במאה האחרונה. ונכון יהיה גם לציין שהוא אפרו-אמריקאי בעצמו. בספרו 'המרדף אחר צדק קוסמי' שנכתב כבר לפני כשלושים שנה הוא כותב:
אנחנו הישראלים מכירים את הטענה שלו היטב, מכיוון שאנחנו סובלים באופן דומה בכל הנוגע לציבור החרדי. מה הדבר הכי טוב שקרה לציבור החרדי בשנים האחרונות? מתי הוא יצא בהמוניו ללמוד, לעבוד, וגם קצת לשרת בצבא? נכון, כשהנושא לא היה מדובר כלל.
לעומת זאת, כשהיה מי שניסה לדחוף את ההתערות הזו, ולוודא שהיא תקרה – נוצרה מיד תגובת נגד הפוכה: הפגנות נגד המדינה, ודור שלם וטרי שמפתח אנטיגוניזם, ושבו "מתפתחת גישה של עוינות ללמידה או לעמידה באמות המידה הרגילות של התנהגות חברתית". זו אגב גם היתה אחת הסיבות בגללן התקשה הציבור החרדי בתחילת תקופת הקורונה להסתגל להוראות – הוא רגיל להגיב בחשדנות לכל 'הוראה מגבוה' שאינה מגדולי הדור.
ההפגנות הן הגורם המשמעותי ביותר שהפריע לציבור החרדי בארץ להתערות בישראליות, ולהבדיל, אך באופן די דומה, ההפגנות הנוכחיות בארה"ב הן הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לציבור השחורים שם. הן יוצרות דור שלם של אנשים שעסוקים בבכיינות במקום בעשייה, באלימות ובבוז למי ש'מתנהג כמו לבנים' במקום להתקדם ולהשפיע, והן מנציחות ומשמרות את הפערים במקום לטשטש אותם ולהתרומם מעליהם. עצם ההפגנה מחדד למפגינים את זה שיש 'אנחנו' – ואנחנו מסכנים, ויש 'הם' – חזקים, לבנים, וכמובן גם רעים. משקפיים שכאלו נועלים את יכולת ההתקדמות של המתבונן דרכם, וגוזרים עליו עוד דור של הישארות במקום.
אי אפשר לטפל בבעיות של חוסר שוויון באמצעות ליבוי של מידות רעות כמו קנאה מבעבעת במי שהצליח, באלימות בואכה אנרכיזם, ובדריסת נורמות מקובלות. אפשר בהחלט לעשות צעדים חשובים לצמצום פערים באמצעות לימודים, עבודה קשה, ואמון. ההפגנות הללו מרחיקות מאד את הדור הצעיר מכל אלו, ולכן הן מהוות רק גל נוסף של פופוליזם חלול, ולא ראויות להיקרא 'הפגנות חברתיות'.
נדב רט הינו כותב תוכן, יועץ ארגוני ותעסוקתי. חפשו בפייסבוק: וואלה, רעיון