גורמים רבים מעצבים את זהותנו, רגעי משבר לצד הצלחות נאספים לאורך תחנות חיינו ויוצרים את אישיותנו. לרוב, אותן תחנות חיים הן תחנות משניות בעלות חשיבות זמנית בלבד, אך ישנן גם תחנות ליבה המהוות תחנה מרכזית. תחנות אלו משפיעות ומאירות את כל המסע שיבוא אחריהן. כזה הוא בית המדרש בישיבות ההסדר השונות. מקום אליו מגיעים הבחורים בשיא כוחם ומרצם לשנים של עמל, עסק התורה ובניית אישיות תורנית וערכית. ברוך ה', לאורך השנים הישיבות התרבו והתהדרו בתפיסות עולם חדשניות לצד שמרניות, כאלה שקמו כשלוחה של רעיון קיים, כאלו במיקום המהווה ענין ערכי או פשוט להגדיל תורה ולהאדירה.
מפעל אדיר זה של ישיבות ההסדר הצמיח ב"ה בוגרים רבים, חלקם עברו שנים רבות מאז חבשו את ספסלי בית המדרש. עשרות שנים של עשייה וקבלת החלטות שונות במסגרת מעגל החיים, מגורים, חינוך ופרנסה, ינקו מאותן שנים של שקיעה בבית המדרש. הישיבות הניחו את התשתית ללימוד והתגדלות בתורה לצד עבודת ה' ותפילה כעיסוק המרכזי של בחורי הישיבות. מעולמות אלו נגזרו ערכי האמת, החסד, היושרה והרגישות לזולת. הקמת בתי מדרש מגוונים, גרעינים תורניים ומוסדות לימוד מצוינים לכל הגילאים שאבו את הרוח מבתי המדרש בישיבות ההסדר.
מעורר התפעלות לדעת ולראות שגם במרחק הזמן ישנם קווי דמיון רבים בצורת החשיבה בין בתי המדרש מהם ינקו התלמידים לבין הכרעותיהם בחיים. אין זו אמירה גורפת, אך בהחלט ניתן לומר שאותן "סטיגמות" שקיימות בציבור לגבי הרעיונות החינוכיים בישיבות -בין פתיחות לשמרנות, בין עיסוק באתגרים בפריפריה החברתית לזו הגיאוגרפית- אכן מתבטאות בשטח ובלא מעט מקרים בוגרי ישיבות מזרם מסוים מוצאים עצמם שותפים לאותן שכונות מגורים ומוסדות חינוך. אולם על אף היופי בקשר הנוסטלגי אל בית המדרש הישיבתי והרבנים, לצערנו אין חיבור ממשי אליו. יותר מזה, במרבית המקרים אף קיים נתק בין הישיבה למשפחות הבוגרים, אין התפתחות והעמקה של הקשר מלבד אותן חוויות עבר נוסטלגיות.
הנתק המדובר יוצר תסכול ותחושה שאין לבית המדרש ורעיונותיו דריסת רגל בעולם המעשה. התסכול נובע בעיקר מכך שגם אם באופן ערכי ומעשי אי-אפשר ואין צורך לשבת וללמוד יום שלם עדיין קיים רצון להיות שותף לחבורה שעוסקת בהוויות העומק של החיים. הנתק מוביל לשאלה האם על הישיבה להשאר כמגדלור שמאיר את זוהרו על החיים ממרחק של שנים או שהישיבה יכולה להמשיך להיות רלוונטית בחיי היום-יום של הבוגרים, ולהוות תחנת כח שיוצרת שיח עקבי בתוך משפחתו של הבוגר?
קשה להכריע בשאלה העקרונית אם ישיבת ההסדר היא מגדלור בלבד או גם תחנת כח ערכית. אין מדובר בשינוי קוסמטי או במינוי "אחראי קישרי בוגרים" גרידא. נדרשת כאן הכרעה של חזון, של יצירת כלים המותאמים למבקשי התורה ומלמדיה. נדרשת חשיבה משותפת כיצד יוכל בוגר למצוא את האקלים הנכון להשתתף בשיח המיוחד של בתי המדרש שלנו. האתגר הוא כפול; נדרשים אליו גם הרוצים בקבלת התורה הישיבתית ובאותה המידה גם נותניה - ראשי הישיבות והרבנים.
ישיבת ההסדר בירוחם, שחוגגת השנה חצי יובל להקמתה, החליטה להציב במוקד החגיגות, את הנושא של הקשר והשותפות בין עולם הישיבה לעולמם של הבוגרים. בעוד כשבוע, ביום חמישי א' בתמוז נתכנס בישיבה בוגרים בני משפחה וידידים, לארוע חצי יובל, שבעזרת השם יסייע במאמצים אלו, לחיות את רוח הישיבה בחיינו.