הכל התחיל כך: הכתב הצבאי של ערוץ 14, נועם אמיר, לא ידע לכאורה מה פירוש המילה "מאויש", שפירש את המילה כנראה כ"מחומש", בזמן שאמר בשידור שצה"ל מסר שמדובר בכלי טיס בלתי מאוישים, וטען "לא הבנתי במה הם בלתי מאוישים, הרי הם התפוצצו".
הסקילה הפומבית מצד הכתבים האחרים לא איחרה לבוא, כשעיתונאי ערוץ 12, אילן לוקאץ, צייץ כי "זה כבר אי-ספיקה קוגניטיבית ברמה של אחוזי נכות. נועם, קח את הווידאו הזה לביטוח לאומי ותקבל על המקום פטור ממס הכנסה", והגר סידס, עורכת התוכן ופעילת הרשת, שיתפה את הסרטון ולעגה: "טוב תשמעו אני לא נושמת נעם אמיר, הפרשן לענייני צבא וביטחון אמר בערוץ 14: "מדובר בכלי טייס שנועד לצורך העניין, לפי הודעת דובר צה"ל,.. לא מצליח להבין איך כותבים שם שמדובר ב'כלי טייס בלתי מאויישים', במה הם בלתי מאויישים, ב.. ב.. התפוצצו, יש בסוף אירוע של התפוצצות".
נועם אמיר, הפרשן הצבאי של ערוץ 14, צילום: יחצ
כך נוצרים תנועות יפות של התנדבות נוער בארגוני צדקה שונים, וככה גם נוצרות חרמות
נכון, יש בכך משהו מביך לכתב צבאי לא להבין מילה כל כך קריטית לעבודה שלו, ובפרט במלחמה הזאת, אך האלימות שפרצה ממקלדותיהם של העמיתים מהערוצים האחרים, גרמה לי לתהות איך זה נהיה קל כל כך?
בתחילת גיל ההתבגרות, הנער הטרי נחשף ל"קבוצת השווים" - חבורה של נערים אחרים, בדרך כלל בעלי אותו גיל וסטטוס חברתי, המאפשרת לכל חבריה לגבש זהות עצמית, וליצור מארג חברתי, העוסק כולו סביב נושאים ומטרות משותפות. כך נוצרים תנועות יפות של התנדבות נוער בארגוני צדקה שונים, וככה גם נוצרות חרמות. לרגע אחד ראיתי את נועם אמיר כמו ילד שעשה טעות מביכה מול כל הכיתה, וברגע אחד, המקובל של הכיתה הצביע עליו, ובכך פרץ גל של לעג חסר פרופורציות.
תלמידות בית ספר, אילוסטרציה, צילום: shutterstock
אנשים יקשיבו לכם בלי שתצטרכו להצביע על רגע שפל של מישהו אחר
למה זה חשוב עדיין לצחוק, או להזכיר פאדיחות, בלי מצפון: בתחילת השנה, ראש הממשלה לשעבר אולמרט הגיע לאולפן 13, והמגיש הוותיק רביב דרוקר שאל אותו אם "חיסול אולמרט זה חיסול חכם", מה שיצר שתיקה מביכה מאוד שלאחריה הגיעה התנצלותו של דרוקר. במקרה הנ"ל לא ראיתי (תקנו אותי אם אני טועה) עלבונות בסדר הגודל שחווה אמיר. מדוע? קודם כל, כי במקרה של אמיר לא היה לו הזדמנות להגיב, ומכיוון שללעוג על דבר שרומז על אינטלגנציה כמו "אי-ספיקה קוגניטיבית ברמה של אחוזי נכות" זה שונה מאשר להגיד, "וואי איזה פדחן". ואולי, גם, שהיה נראה שדרוקר לוקח את המצב בקלילות יותר.
כתב ערוץ 14 צייץ בתגובה, לאחר קיתונות הלעג, "תראו אין לי בעיה עם זה שאתם עושים צחוק מהקטע הזה. להיכנס לאולפן בלי אוויר בריאות אחרי 30 שעות בלי שינה ועוד ערב ארוך לפניך ואז להתבלבל כי רצית להגיד משהו אחד יצא משהו אחר זה משהו שקורה. אני לא נעלב, לא סופר אתכם ממטר תקללו תשמיצו תטנפו ותתנשאו כמה". כלומר - זאת הייתה טעות. מישהו שינה מה שאמר, תיקן, מחק או ביקש התנצלות? לא. לפחות לא בשעת כתיבת שורות אלו.
מרגיש לי מאוד מוזר להגיד את זה כעת, בחייאת, זה מה שאנחנו צריכים עכשיו? אם אתם רוצים להיות יותר טובים ממנו, אל תטעו במילה "מאויש", תלמדו, תסקרו בצורה טובה יותר, תהיו אמינים. אנשים יקשיבו לכם בלי שתצטרכו להצביע על רגע שפל של מישהו אחר. אני צריך ללמוד את זה גם, זאת עבודה לחיים. כמה חשובה העבודה העיתונאית, כמה היא מסוכנת.