לא יודע אם יצא לכם פעם לגרוט רכב, כלומר במקום למכור ולגלגל את הרכב לאדם הבא שיהנה ממנו, להוביל את הרכב אל מותו. מדובר בתהליך די עגום בו אתם למעשה מודים, קהל עם ועדה, שסחטתם את הלימון עד שלא נשארה אפילו הקליפה, שלא קיים הסטונדט שיסכים לקחת את הרכב לסיבוב, ולא נותר אלא לעלות אותו אחר כבוד אל הגרר ולהפוך אותו במקרה הטוב לחלקי חילוף, או להתיך ולהמיס את הברזל שלו - במקרה הפחות טוב.
אני לא יודע אם יצא לכם לגרוט רכב או לא אבל לי יצא פעמיים. נדמה שאני בדרך לפעם השלישית. המאזדה 3 שלי, כבר הדליקה כל נורה אפשרית, והמצב כל כך נואש שאפילו המוסכניק הצדיק שלי אמר בכנות שאין הרבה מה לעשות, אבל הוא יכול לכבות את המנורה אם זה מציק. בטח אתם חושבים שאני בחור שנקשר לחפצים ומתקשה להיפרד מהזיכרונות שנושא איתו הרכב, אבל האמת היא הרבה יותר פשוטה, אני פשוט חרד מהמחשבה שאני צריך "להתחיל לחפש רכב".
הרכב שהפך לעוף חול, צילום: OLEH SLEPCHENKO,Shutterstock
ביום-יום אני די טוב בלחפש, גם בגוגל, אבל לא פחות באתרי קניות. כששיפצנו את הבית נהנתי מהשלב בו רוב האנשים סובלים, חיפשתי בין חנויות ואתרים במטרה למצוא את הנורה המושלמת מעל השולחן בסלון. ביליתי שעות בקריאת בלוגים לפני שקנינו את המיקסר למטבח, ואני גם מסוגל לנבור באתרי מכירות רק כדי לחסוך שלושה שקלים בדמי המשלוח, רק בשביל הספורט. אבל לחשוב על לעשות סקר שוק בתחום הרכב – השם ירחם.
שתבינו- אני גר בירושלים הכל מונח על כף ידי, אפילו העבודה במרחק הליכה - ככה שרוב הנסיעות הן של רבע שעה. אין לי דרישות גבוהות, בעצם אין לי בכלל דרישות, רק שהמזגן יעבוד - חוץ מזה כלום, באמת. ועכשיו לך תחקור ותקדיש שעות מהחיים רק כדי להבין איזה רכב לא רואה מוסך, מה צריכת הדלק בנסיעה עירונית או איזה רכב מספיק רחב כדי להכניס כסא תינוק ושני בוסטרים...
להחליף שאלה אחת בעשר סימני שאלה
לכל אחד יש את ההוא במשפחה שמבין ברכבים, אז זהו שלי יש את זה שמאוד מאוד מבין ברכבים, או אפילו מתפרנס מלכתוב על זה בעיתון של המדינה, ואם יורשה לי לנבא הוא יהיה כתב רכב מיתולוגי עוד כמה שנים. הבעיה היא שהוא קצת "אובר קווליפייד" לדרישות שלי, זה קצת כמו לשאול את הרמטכ"ל - עם מה אפשר לשפצר דיסקית אישית. מסוג המקרים שאתה שואל שאלה אחת ויוצא עם עשר שאלות אחרות. בקיצור לא משהו שעושים.
בשבת האחרונה הצפתי את הכאב לחבר טוב, "מה הבעיה, יש אנשים שזאת העבודה שלהם, אתה אומר להם מה אתה רוצה והם מוצאים לך את הרכב" הוא אמר בנונשלנטיות. "וואו רעיון מעולה" אמרתי, ועוד לפני שהספקתי לסיים את המשפט הבנתי ששוב סיבכו אותי- לך תעשה עכשיו סקר שוק על איזה מומחה כזה אפשר לסמוך....
אז רכב יקר שלי, אני לא אוותר עליך כל כך מהר, עד שלא תתפרק לי באמצע כביש ירושלים – תל אביב, אני אמשיך להדחיק ואדחה את ההחלטה.