בימים אלו עם ישראל נלחם בחזיתות שונות מהדרום ועד הצפון מהמזרח ועד המערב. אנחנו מתפללים מדי יום להשבת החטופים, ולניצחון בחזיתות השונות וכמובן להחלמת הפצועים . זה רגע דרמטי למדינת ישראל, שבמהלך השנה האחרונה נלחמת על קיומה. לאחרונה עלתה הסוגייה של השוויון בנטל ובקשה מאחינו החרדים שיתגייסו לצבא, ויהיו תחת האלונקה במסע הקשה הזה.
לא זו בלבד, שלצערנו נאמרו פסקים קשים מרבני הזרם החרדי שהצדיקו את ההשתמטות מהשירות ופסקו שאסור להתגייס. הממשלה ממשיכה ומקדמת את חוק הגיוס, שמאד לא מותאם לצרכי הצבא, וגורם לתסכול נוראי בחברה הישראלית. מפלגת הציונות הדתית שותפה מלאה לקידום החוק שנוגד את השקפתה ובוודאי את השקפתו של הציבור הדתי הלאומי. אולם מסתבר שאין גבול להעזה והחוצפה. בימים אלו עלה על שולחנה של ועדת החוקה - "חוק הרבנים" . חוק זה מאפשר לגופי השלטון המרכזי להשתלט על הליכי מינוי של רבנים המקומיים על חשבון השלטון המקומי. במילים אחרות, הוא יחליש את מעמד הקהילות המקומיות בבחירת הרבנים. הכל יהיה מרוכז על ידי שר הדתות ובמילים אחרות על ידי המפלגה שתקבל לחיקה את תיק הדתות (לא קשה לנחש את זהותה). גם בימים כתיקונם חוק זה פסול מעיקרו. הקהילה היא זו שצריכה לבחור את רבניה, ולקבוע את זהותו . החוק עלול להביא למנוי של רב בניגוד לרצון הקהילה או היישוב. משמעות הדבר, שהרב יהיה מנותק מקהילתו ויפגע בהשפעתה של הרבנות המקומית. בימים אלו, שעדיין לא נדמו הקולות הקוראים שלא להתגייס לצבא גם לאלו שאין תורתם אומנותם, בקשו אותן מפלגות מנותקות לדון בחוק הרבנים. האם שכחנו שאנחנו בעיצומה של מלחמה ובימים אלו נאבקים רבים כדי לשרוד את המציאות הקשה גם מהזווית הכלכלית וגם מהזווית הנפשית. האם זה הזמן למנות רבנים על חשבון תקציב של הרשויות המקומיות? האם זו העת בה רבים הצרכים הדחופים - צרכי הנפש והגוף, החינוך והרווחה - הוא הזמן לדון בכך?!
והיום אחר הצהרים החוצפה עלתה מדרגה. כדי לחוקק את החוק פיטרו שנים מחברי ועדת החוקה בשל העובדה שהם מתנגדים לחוק הזה ובמיוחד בעת הזו, ומינו שנים אחרים תחתיהם. כלומר הכל מתנהל בצורה מעוותת כולל ההליך עצמו. והנה, מגיעה לפתחנו השאלה הגדולה עד מתי חברי הציונות הדתית (המפלגה) תהיו שותפים לעוולות הללו ? האם אין מוסר ואין תורה? מי יוכל למנוע את חילול השם הנוראי שיוצא מכל ההתנהלות הזו? האם כדי לשמור על אחדות הקואליציה מותר לעבור את כל גבולות המוסר?! בנינו ובנותינו קורסים בשרות הצבאי והלאומי. אנחנו מתנדבים ותורמים לקהילה. והציבור שלנו הוא ישר והגון . אולם השותפות שלכם היא "כתם" מוסרי על ציבור רחב שמכונה "הציונות הדתית". קידוש השם שנעשה על ידי הציבור ההגון שלנו מוחלף בעל כורחנו בחילול השם על מנת להיות השכפ"ץ של המפלגות החרדיות, שמנותקות מהציבור הכללי. ומילה אחת לסיום, שכלנו הרבה לוחמים יקרים אבל כבד ירד על משפחות המתגייסים של החברה הישראלית. אותם נופלים הקדימו את טובת הכלל לפני טובתם האישית . הם הלכו לשדה הקרב מתוך תחושה של שליחות והקרבה אולי למענם ולמען הציבור שכל כך שותף לאתגרים של החברה הישראלית יהיה נכון שתסמנו קווים אדומים לצעדים הנוראיים שאתם שותפים להם. האם כל האמצעיים כשרים ?!! כמה פער יכול להיות בין העשייה הפוליטית לבין עולם בית המדרש?!