חוק דין הרציפות, שמו החדש של חוק הגיוס עבר בימים האחרונים בקריאה ראשונה. על אף שהחוק הזה מעסיק רבות את ממשלות ישראל בשנים האחרונות, אם הוא יעבור בקריאה שניה ושלישית בעת הזו של מלחמה, הוא יהווה פגיעה מהותית בחברה הישראלית על כל גווניה.
מה שעצוב פה שרבים מחברי הממשלה , הם אנשי צבא ששרתו כקצינים ביחידות מובחרות כאלה ואחרות ונלחמו בעצמם בלא מעט מבצעים ואירועי ביטחון לא פשוטים ודווקא להם לא אכפת לתת פטור לציבור שלם בחברה הישראלית רק כדי לשרוד פוליטית. אין פה עניין של ימין ושמאל. יש פה עניין מהותי של מלחמת מצווה, מלחמה על הבית של מדינת ישראל ועל הציונות. לא פחות מזה.
זה שחברי האופוזיציה כיום עשו או היו עושים את אותו הדבר, לא מתיר להביא את החוק הזה לעולם ובטח שלא בזמן מלחמה.
ההצבעה על חוק הגיוס, צילום: Yonatan Sindel,Flash90
האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?
בשבועות הקרובים אנחנו נקרא בבתי הכנסת בשבת פרשת "מטות-מסעי" את פרשת בני שבט ראובן גד וחצי שבט מנשה, שמבקשים ממשה רבינו לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי ולא בארץ ישראל שממערב לירדן ומשה אומר להם דברים לא פשוטים, "וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֨אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה"? (במדבר ל"ב, ו')
משה חושב כי כל כוונתם היא להשתמט ממשימת כיבוש הארץ עם יתר השבטים ומטיח בהם דברים קשים. כעסו של משה על שניים וחצי השבטים ביטא את חששו מפני פגיעה בלתי הפיכה באחדותו של העם. אבל שני וחצי השבטים מבטיחים לא רק שישתתפו במלחמות כיבוש הארץ אלא אף שישמשו חיל חלוץ ההולך בראש הלוחמים. השבטים בסוף עומדים במילותיהם והם מקבלים את מבוקשם לאחר כיבוש הארץ.
מילואים הפכו לשגרת חיים
מאז ה-7.10 אני יכול להעיד על עצמי, שהתגייסתי למלחמת "חרבות ברזל" בצו 8 במשך 190 ימים (נכון לכתיבת שורות אלו) בגבול הצפון, עוטף עזה ובח'אן יונס וזה רק עניין של זמן עד שיגייסו אותי שוב בפעם השלישית לעוד מספר לא מובטל של ימי מילואים נוספים, כשאני משאיר בעורף אישה לביאה עם שלושה ילדים קטנים ומקום עבודה שמנסה לתפקד בלי עובד שהוא זקוק לו. כמוני יש עשרות אלפי חיילים שהם בין 1-2% מאוכלוסייה שעושים מילואים . אני עושה מילואים כבר 12 שנה בשגרה ובעת מלחמה, בגאווה אבל מראש בחרתי בידיעה אחרי השירות הסדיר שאני חייל מילואים ולא חייל בקבע. השיגרה שלנו כיום התהפכה בגלל שאין הרבה משרתי מילואים שהמילואים הפכו לשגירה והשגרה נהפכה למילואים והחיים של כולנו משתבשים. לצערי הרב לא מעט ממשרתי מילואים חווים משברים חוץ מפציעתם הפיזית והנפשית מהקרבות ולא עלינו שגם משלמים בחייהם. ישנם שנפגעים בפירוק משפחותיהם ויש כאלה שמאבדים את הפרנסה שלהם-מפעל חייהם ואין מי שנותן יד בדבר.
עוזב את המשפחה ומתגייס למילואים צילום: באדיבות המצולם
אני יכול להעיד בתור חייל מילואים שהחוויה במלחמה הזאת היא אי-ודאות מאוד גדולה. לוח הזמנים שלך לא ברשותך ותוך רגע הכול יכול להשתנות. בשלב הראשוני לא ידענו לכמה זמן אנחנו מגויסים, אחרי שכבר השתחררנו וגויסנו שוב, אנחנו לא יודעים לכמה זמן נגויס ואחרי ששוחרנו בפעם השנייה, אנחנו לא יודעים להגיד מתי תהיה הפעם הבאה. זו היא שגרת חיים איומה וזה לא כמו במלחמות עבר שהיו לכל היותר לכמה שבועות משכנע בחיינו.
לא רק החרדים
אני משוכנע שהמצב במדינה מאוד משפיע על הלך הרוח של חיילי המילואים שנשחקים. הדיונים על חוק הגיוס ואנשים שלא באים למילואים, זה מצב מבאס וזה שאנחנו צפויים לאפשרות שבכל שנה ניתן 90 ימי מילואים וחוק הפטור למילואים יעלה בזמן שיש כאלה שמקבלים פטור VIP היא בלתי נתפסת.
אנשים צריכים להבין שיש פה סיכון שמקומות עבודה לא יקבלו עובדים כי הם משרתים במילואים. לימודי התואר במכללות ואוניברסיטאות יפגעו ויהיה לזה השלכות לאחר מכן גם במשק. זה חוסר האונים במלחמה אבל אנחנו משרתי המילואים מבינים שאין מה לעשות, אנחנו במלחמה וזה בשביל העם שלנו, אבל יש הרבה אנשים שלא מבינים את זה.
יש פה חברה שזה לא מעניין אותם ובוחרת להמשיך את החיים כרגיל כאילו אין פה מלחמה על הבית. והביקורת לא רק על הציבור החרדי שהאצבע עליו בגלל שמנהגיו ורבניו מנהלים זאת ציבורית ופומבית. יש פה גם משתמטים מהחברה הכללית כאלה שנפלו בן הכיסאות במהלך השנים שהצבא לא ידע מה לעשות איתם שהתפרקו ולא בחרו להם תחליף, ציבור העסקים שלהם קרסו וגם כאלה שמצפונם הפוליטית-המדינית לא נותן להם מנוח.
חרדים מפגינים נגד גיוס לצה"ל, ספטמבר 2023, צילום: Yonatan Sindel,Flash90
אחים אנחנו
הציבור החרדי צריך להבין אנחנו , בני הציונות הדתית (הציבור לא המפלגה) לא שונאים אותם. על אף השקפות עולם שיש בין המגזרים, הפך הוא הנכון - אחים אנחנו. אבל שיש ביקורת היא עניינית שבאה מכאב והיא ביקורת בונה. ברור לכולנו שהצבא יתקשה לקבל את החרדים אבל לכל דבר יש פתרון. מי שלא יהיה מסוגל לא יכול להתגייס לצבא, השירות לאומי-אזרחי הוא דבר הכרחי לא פחות. לציבור החרדי יש יתרון עצום שיש לו מפעלי חסד מדהימים שגם הציבור הכללי נהנה ממנו והוא יכול לתת בו מענה של התנדבות בשירות כמו "איחוד הצלה", "זק"א", "עזר מציון" ועוד ארגונים רבים וטובים אחרים שהביא המגזר לעולם. גם כך הציבור הזה יכול לתת מענה לא פחות משירות קרבי.
בסוף השבוע האחרון התפרסם בעיתון "מקור ראשון" קריקטורה של המאייר שי צ'רקה שבא לבטא את הכאב של בני הציבור הדתי לאומי, באיך שהמגזר החרדי בוחר להתנהל במלחמה. האיור הזה אינו אנטישמי. ולא קרוב אפילו. לא כל ציור קריקטורה הוא אנטישמי. יש פה צעקה של הציבור הדתי לאומי לעזרה מהציבור החרדי שלא מבין ולא רוצה להבין את גודל השעה. ובכלל גם בסיפור של צ'רקה וגם של הביקורת של הציבור הדתי לאומי הימני נגד חוק הגיוס מצד עיתונאים מסוימים שבעד החוק בכך שהם עושים השוואה איפה הם שרתו בצבא ובמילואים ואיפה הם משרתים, הינו דבר בזוי ואי הבנה שיש פה ציבור שרוצה צדק ולא חושב פוליטיקה. חבל מאוד שיש מי שגורר את הוויכוח הזה למקומות לא נכונים. זה צו השעה לכל המגזריים בחברה הישראלית וטוב עם נבחרי הציבור יקשיבו לבוחריו ולא ייפגעו בו.
הכותב הינו יועץ תקשורת וחייל מילואים