הפעם הראשונה שפגשתי הומו דתי מחוץ לארון בהיכרות אישית היתה כשלמדתי בישיבת מחניים לקראת הסמכה לרבנות, אחרי השחרור מהצבא. חבר מהישיבה, צעיר ממני בכמה שנים, סיפר לי על החוויות וההתמודדויות שלו כהומו דתי. זה היה כמה ימים לפני מצעד הגאווה בירושלים, ובאותה שנה החלטתי ללכת יחד עם אותו חבר למצעד. מאז אני שם כל שנה.
הסיפור הזה הוא נקודת פתיחה משמעותית בעיני לעיסוק בסוגיית הלהט"ב בקהילה הדתית – אפשר לדבר על עקרונות, על ערכים ועל הלכה. אבל אי אפשר לעשות את כל זה בלי מגע ישיר ובלתי אמצעי עם המציאות בשטח. ברגע שרואים את המציאות, אי אפשר שלא לראות מורכבות ועומק של הנושא.
כרב וכמחנך, אני מחוייב לתורת ישראל – ללימוד תורה ולקיום מצוות. התורה היא המרכיב היסודי ביותר בזהות שלי ומכוננת את מי שאני ואת הפעילות שלי בעולם.
התורה אוסרת על יחסי מין בין שני גברים - "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא י"ח, כב), אבל צריך לדייק בדברי תורה – התורה לא אוסרת על נטייה מינית כזאת או אחרת. עצם קיומה של המשיכה המינית אינה מהווה שום איסור, ועל פי רוב מדובר בנטייה מולדת שאין לאדם בחירה לגביה. לכן, שאלת יחסה של הקהילה הדתית לקהילת הלהט"ב היא קודם כל שאלה חברתית, ולא הלכתית. ממילא אין כל הצדקה ליחס שאינו מכבד או כזה שמונע שילוב קהילת הלהט"ב בבתי הכנסת ובקהילה הדתית.
נכון הדבר, שהתורה רואה ערך בזוגיות של איש ואישה. בתיאור בריאת האדם בתחילת ספר בראשית התורה מתארת שתי צורות של הֱיוֹת אדם – זכר ונקבה: "וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז), ובהמשך מציינת ששתי צורות אלה אמורות לדבוק זו בזו ולהיות יצירה חדשה יחד: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד). התורה רואה ערך באיחוד שתי הצורות של הֱיוֹת אדם - איש ואישה - לצורה אחת, בין אם ביחסי מין ובין אם בהבאת חיים חדשים לעולם שהם תוצר החיבור שבין איש לאישה.
אך לימוד אמת המידה הערכית שבתורה אינה מחליפה התבוננות אמיתית במציאות, ובמציאות ישנם אנשים ונשים שנולדו עם זהות מגדרית או נטייה מינית שונות מזו המתוארת בתורה. החיבור בין איש לאישה בא לפתור מצב שהוא " לֹא טוֹב" על פי התורה – "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" (בראשית ב, יח). הבסיס הוא שאף אדם לא צריך לחיות את חייו בבדידות – האדם הוא יצור משפחתי וחברתי, והבדידות אינה רק מצב טכני אלא מצב שבו אמת המידה הערכית של התורה לא מתממשת באופן מלא. בני ובנות קהילת הלהט"ב, כמו כל אדם אחר, ראויים לאהבה, לאפשרות להביא ילדים לעולם, להקמת משפחה ולהיות חלק מקהילה.
הקהילה הדתית יכולה וצריכה לאפשר צורות משפחה מגוונות בתוכה, מבלי לחשוש שהדבר "יפרק את מוסד המשפחה". אם יש בסיס ערכי איתן – יש אפשרות לחנך למורכבות ולפתיחות מחשבתית, מבלי שהדבר יזעזע את יסודות הבית. אבוי לקהילה הדתית אם תוקיע מתוכה את קהילת הלהט"ב ולא תאפשר להם חיים בחברה דתית רק בשל העובדה שההתמודדות עם נושא זה היא מאתגרת.
ציוויי התורה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) ו"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז) אינם מתבטלים כאשר מדובר באנשים בעלי זהות מינית כזאת או אחרת.
להט"בים יכולים לשמור על זהותם המגדרית והמינית ולהמשיך לחיות חיי תורה ומצוות ולהיות חלק מהקהילה הדתית. כמובן שחיים אלה מביאים איתם מורכבות הלכתית, שלא כאן המקום לדון בה. המעוניינים בחיי תורה ושמירת הלכה מוזמנים לפנות באופן אישי להתייעצות הלכתית בנושא, וכנהוג בעולמה של תורה – כל מורכבות או בעיה תזכה להתייחסות ופיתרון ראוי.
הרב יאיר פארן, רב ומחנך בתיכון הימלפרב בירושלים וחבר הנהגת התעוררות בעיר