ביום שישי האחרון, בדייט הקבוע בבית הקפה, הושיבה אותי אשתי אל מול שני דפים של לוח השנה ליולי- אוגוסט. "תתמודד" היא אמרה, והביטה בי במבט שלא הצלחתי לפענח, אם הוא מבט של ייאוש, או של מבט של יציאה לקרב. יאמר לזכותה שזה היה אחרי שבשנה שעברה הסברתי לה שבגלל הפרעות הקשב שלי אני פשוט לא מסוגל להחזיק את כל המידע על שלושה ילדים בראש.
עוד לפני שהספקתי למצמץ היא הנחיתה את המכה הראשונה, "אתה יודע שזה בעצם לא שמונה שבועות אלא תשעה. כולם תמיד מופתעים כאילו, אבל יולי-אוגוסט הם תשעה שבועות שצריכים להסתדר בהם".
"ברור" היתה התגובה הראשונה שלי, כי מי רוצה להיתפס לא מוכן.
המכה השנייה הייתה כמובן המכה הכלכלית, לא עשיתי תחקיר עומק להבין מה קורה בכל הארץ, אבל קייטנה של שלושה שבועות בירושלים היא נזק כלכלי של 2700-3000 שקל לילד. בתור מי שמחזיק מעצמו קפיטליסט אני אומר לעצמי "יאללה שיהנו. אם יש מי שמוכן לשלם את הסכומים האלה כנראה שזה המחיר שצריך להיות". ובתור עצמאי אני גם מטבל ומוסיף - "מה עם ביטוחים, רשיונות, מע"מ, אבטחה ועוד שלל הוצאות שכולם שוכחים שיש בקייטנה מעבר לתשלום של מינימום לתיכוניסטים?". אבל כשאני מכפיל את הסכומים לשלושה ילדים, ותוהה כמה קייטנות של שלושה שבועות נכנסות בתשעה שבועות גם הלסת שלי נשמטת.
אולי קייטנה בבית זה לא רעיון רע צילום: CANVA נוצר בינה מלאכותית
בחזרה ליצירתיות – "ומה אם נעשה להם קייטנת מסכים?" אני ממהר להציע. "זה ממש כלום כסף, והם בטח ממש ישמחו, ואפילו זה יחסוך לנו שאלות כמו: מי מהחברים שלהם הולך לזה? או את המאבק בבוקר של להעיר אותם בבוקר להתלבש ולצאת בזמן. "זה יכול להיות פשוט פתרון מושלם" אני עונה לעצמי עם חיוך מאוזן לאוזן. "אתה זוכר שאתה זה שנגד מסכים בבית" הגיעה התגובה מהצד השני, "בקושי אתה מרשה להם לראות חצי שעה ביום, וגם זה רק לאחרונה". ובכך נעלמה באחת הזחיחות שהייתה על פני.
המעגל הבא הוא כמובן רתימת כל מי שיש לו דופק שיתנדב להיות איתם איזה יומיים שלושה, את ההורים שלי כבר נידבנו כשטסנו לחו"ל לשלושה ימים היא ממהרת להזכיר לי, האחיינים הרלוונטיים עדיין קטנים מידי ובמקום להשגיח על שלושה נצטרך להשגיח על ארבעה -אז גם זה ירד.
"אולי נצא לטיול באחד השבועות?" היא מציעה, במטרה לסתום עוד איזה חור בלוח. עזבי יש מלחמה, הצפון ירד מהפרק, והדרום השם ישמור איזה חום. והמרכז – לשם כולם יתנקזו, אז יהיה לח דביק ומגעיל, בטוחה שלזה התכוונת?
חזרתי לבהות בכוס הקפה שלי, נזכרתי בזה שאני קפיטליסט וכמו תמיד הבעיה מתחילה ונגמרת בארגוני עובדים. אם רק היה מישהו אמיץ שהיה יכול לחתוך את החופש הארוך הזה לשניים, ולתת לנו חודש לטייל בחורף, כשנעים בחוץ ואפשר לטייל בטבע במקום לחפש פעילויות במזגן, עם החודש הנוסף באוגוסט, היינו מסתדרים, מוכנים לספוג גם את החום והזיעה. הכל היה הרבה יותר פשוט. גם האפשרות לקחת חופש בעבודה בלי שינעצו בך מבטים, גם להרגיש יותר בנוח לבקש עזרה מסבא וסבתא, וגם לא לשבור את כל החסכונות ביום אחד.
תזכירו לי מתי יש בחירות?