כיצד נחגוג את יום העצמאות השנה?

היום חזרנו מבתי העלמין דומה היום הזה כיום זיכרון ארוך, ימים שראשיתם בשמחת תורה בפוגרום נוראי שהיה ביישובי עוטף עזה ובהמשך במלחמה קשה שנפלו בה יקירנו שנמשכת עד היום הזה. עברנו ימים רבים שבהם התעוררנו חדשים לבקרים להודעה: "הותרו לפרסום", למעלה מ- 25 אלף חללי צה"ל נפלו במערכות ישראל, ורק בשנה הזו 766 חללים נוספו. כל קבר הוא סיפור של גבורה, של חיים שנגדעו, של מסירות ונתינה אין סופיים. לכל קבר יש משפחה שעוטפת ואוהבת ומתגעגעת.

ששאלתי את עצמי איך נוכל לחגוג את יום העצמאות השנה, שכן קולות של מלחמה מלווים אותנו בכל עת, האנטישמיות אכזרית משתוללת בעולם, החטופים עדיין נמצאים במנהרות החושך, ושכול כבד ירד על הארץ, וישנם כל כך הרבה פצועי גוף ונפש – כיצד נוכל לחגוג?!

התשובה: דור תש"ח

את התשובה לכך מצאתי בדור תש"ח - דור המייסדים. מכ"ט בנובמבר יום החלטת האו"ם עד ה' באייר נפלו קורבנות רבים, עשירית מהאוכלוסייה נפלה במלחמת השחרור. יום לפני הכרזת המדינה בתאריך ג' באייר התחולל קרב קשה בגוש עציון, ובשעות הצהריים פרצו משורייני האויב את שער קיבוץ כפר-עציון וחדרו לתוכו. בתחילה ניסו המגינים להמשיך ולהילחם בתוככי הקיבוץ, אך האויב היה חזק יותר ויצאה התשדורת אחרונה מכפר-עציון לירושלים: "מלכה נפלה" - כפר-עציון נפל בקרב! 127 לוחמים נטבחו באותו יום בכפר-עציון, רק ארבעה נותרו בחיים.

ברגע הכרזת המדינה בתל אביב חברי משואות יצחק הלכו לשבי הירדני. השמועות הגיעו לשערי תל אביב אולם קולות השמחה והריקודים לא פסקו. אמנם החכם מכל אדם אמר : "עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד" אבל בשנת תש"ח קולות של הבכי והשמחה התערבבו אחד בשני.

המנגינה הנצחית של עם ישראל

דור תש"ח הבין באותה העת את המשמעות של הפלא הגדול שנקרא "מדינת ישראל". ממשרפות האש שבאושוויץ הגענו לנחלת ה' והקמנו מדינה בעיצומה של מלחמה. והנה שוב, אנחנו מוצאים את עצמנו כדור תש"ח מול יישובים שנשרפו, חטופים שנמצאים במנהרות החושך, אנחנו לאחר פוגרום גדול שלא היה כמותו מאז השואה. הקברים עדיין טריים והלב מתקשה להאמין . אבל גם, ואולי דווקא בשל העובדה, שחלפו 76 שנה חייבים אנו להכיר בנס הגדול של תקומת מדינת ישראל.

מאז תקומת המדינה אנו יודעים רגעים קשים של אבל ומכירים רגעים יפים של נחת. גברים נפלו ואלמנות התחתנו, ילדים נפלו ואמהות ילדו. קולות של בכי וקולות של שמחה הפכו להיות חלק ממנגינתו הנצחית של עם ישראל. אבל זכור נזכור - "לא אבדה תקוותנו" נגיע לימים שְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע גם ביישובי התקומה של עוטף עזה. יבואו ימים שיִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס בגליל ובגבול הצפון. ימים שניישב את הנגב והגליל בעוצמה גדולה יותר. כל זה מותנה בכך שנזכור את הרגע שקדם למתקפת החמאס הנוראית אותם רגעים של קיטוב ושנאת חינם. המשימה שלנו מכאן והלאה להיות עם עין טובה ביחס לאחר השונה, ולקבל על עצמנו לאהוב את הזולת ולהיות סובלניים כלפיו. נתפלל להשבת החטופים, ולהחלמת הפצועים. אבינו אב הרחמן שלח אורך ואמיתך, רחם עלינו, שים את דמעותינו בנודך להיות , ותהא השעה הזו שכולנו היינו מאוחדים לפניך בבתי העלמין שעת רחמים ועת רצון מלפניך.