בהר הזיתים יתקבצו כמידי שנה בשנים האחרונות עשרות סביב קברה של "חנה מלודמיר", דתיים, חילונים, חסידים, יהדות שוויונית קונסרבטיבים ועוד, מבקשים פעם אחר פעם ללמוד ולשמוע על דמות המופת שהיתה. איך וכיצד הפכה חנה לאדמו"ר של ממש בתוך עולם החסידות כיצד נהגה בתוך העולם הדתי ומה אנחנו יכולים ללמוד בציון 135 שנה לפטירתה?
בכ"ב בתמוז נציין 135 שנה לפטירתה של חנה רחל ורברמאכר, רבים מכירים אותה כ "בתולה מלודמיר"- כינוי שהודבק לה כגנאי בקרב מתנגדיה, כיום בשל השפעתה הרבה על מעמד הנשים בחיים דתיים נקרא בירושלים רחוב על שמה "חנה רחל מלודמיר". חנה שנולדה באוקראינה איבדה את הוריה בגיל צעיר, הם הותירו אחריהם ממון אותו ירשה חנה, לאחר מותם התחזקה רוחנית והחלה להיות מוקד לרבים שביקשו להתייעץ או ברכה. באוקראינה לא אהבו את ההתנהלות, המגיד מצ'רנוביל כפה עליה נישואים שנמשכו ככל הנראה יום אחד בלבד וחנה בחרה לעלות לישראל בשנת 1860. היא קבעה את ביתה בירושלים, נהגה להתפלל במנייני נשים בקבר רחל ובכותל. לצד העיסוק שלה בעולם הקבלה קיבלה על עצמה גם להניח תפילין, להתעטף בטלית ועוד. בשבתות היתה מקיימת טישים בביתה כשהיא מובילה אותם בשירה ובדברי תורה.
בגב כריכת הספר אותו כתב שלמה אבינר "זהו סיפורה המופלא של הנערה מלודמיר, אשר בדורה כינו אותה 'הבתולה מלודמיר', הרבנית חנה-רחל, אישה יראת שמים, ענווה וצנועה אשר כל חייה היו רק דבר אחד - עבודת ה' בכל הנתיבים שיכלה למצוא" . קברה של אותה רבנית המצוי בהר הזיתים נפגע ורק בתחילת שנות ה2000 מצא החוקר נתנאל דויטש את מיקומו, יחד עם שותפים נוספים כמו רות קגן פעלו לשיקום המצבה ומאז כאמור מידי שנה הם מקפידים לפקוד את קברה.
החלוציות של חנה מלודמיר היתה קשה לעיכול כיוון שהיא לא השתייכה מלכתחילה למשפחה אדמו"רית, היא לא הגיעה משושלת רבנים חשובה, שכן לאורך ההיסטוריה מצאנו נשים, צאצאיות לאישים בולטים בעולם היהודי שזכו להילה מסויימת על ההבנה והבקיאות שגילו בתורה ובהלכה וגם על צדקנותן. לפי מחקרו של דויטש היא נתנה מענה הן לנשים והן לגברים, כשאלה האחרונים הגיעו בעיקר ממעמד הביניים ומטה. לא כולם כאמור אהבו את ההתנהלות שלה, היא מצידה המשיכה בדרכה, שיתפה בעולם התוכן הרוחני שלה ובידע שספגה.
בספרו 'הבתולה מלודמיר' כותב יוחנן טברסקי כי לאחר פטירתה אמר בנו של תלמיד חכם שהיה מאוהב בה "במשך דורי-דורות היתה האשה בישראל נטולת קול. היא [חנה-רחל] בקשה לתת לה קול. נלחמה על אושרה בגשמיות וברוחניות [...] היא ראתה דברים לא בבחינת עובדה דווקא, אלא בקשה שורש העובדה. ומה רבה עוד העבודה לתיקון האדם והעולם, מה רבה!" ככלל בספרו של טברסקי ניתן פתח לעולמה המיוחד של חנה מלודמיר שכל רצונה היה למצוא מקום גם ליהדותה ואורחות חייה הדתיים של האשה בקהל ישראל, היא לא קראה תיגר, היא בקשה מקום. 135 שנים לפטירתה נדמה שהרצון למצוא מקום של שוות בין שווים בעולם הדתי עדיין קיים ופועם בעוז ועלינו, הציבור שבחר באורח חיים דתי, מונחת האחריות לפתירת המתח הזה בתוך עולם ההלכה והמסורת.
אביטל הוכשטיין היא נשיאת מכון הדר