לפני כמה שנים שמעתי מהרב אליהו זצ"ל כאשר שאלו אותו על פעילות לחילונים שאולי יסעו לשם בשבת
את המשפט הבא : "הספינה טובעת ואתם שואלים שאלות?".
האמרה הנוקבת הזו עלתה מחדש כשקראתי את הדיונים השונים על ה"תיקון" שעורך ארגון צהר במקומות שונים בארץ, פאנלים המשתפים רבנים ואנשי רוח ותרבות חילונים, הדנים בנושאים שונים מתוך המסורת היהודית.
יש כאלו שחיים באשליות שהחילונים רק מחכים שנראה להם את המתיקות של התורה, וחכמתה, והם מיד ישימו כיפה וציצית או שביס וירוצו לבית הכנסת.
די היה לקרוא כמה מאמרות ה"שפר" שהתפרסמו לאחר תוצאות הבחירות כדי לראות עד כמה אנחנו רחוקים ממציאות כזו.
צריך להיות כנים, החילונים האלו כבר מזמן לא צריכים אותנו שנלמד אותם את התורה, הם בהחלט מסוגלים ללמוד אותה בעצמם, וגם להגיע לתובנות לא פחות עמוקות או מורכבות, ולעיתים גם לשטויות ולרמה ירודה כמו שיש לצערי גם אצלנו.
נכון הדבר שמטרת הכינוס אינה "לימוד תורה" במובן הקלאסי, אלא עצם ה"מפגש" וההדברות, בין הצד הדתי לצד החילוני בעם ישראל, שמתרחשת על בסיס קריאת הטקסטים המקראיים והחזליים.
וזה בדיוק מה שהתרחש בו' סיון, לא לימוד, מפני שהתורה נתנה רק 40 יום לאחר מכן, אלא מפגש של עם ישראל כולו "ערבין זה לזה" באמירת "נעשה ונשמע", עם האלקים.
האם זו לא המשמעות העמוקה של "תיקון ליל שבועות", האם יצירת חיבור וערבות הדדית דרך חיבור למסורת אינה "תיקון"?
זו גם הסיבה שמלכתחילה לרפורמים לא היה מקום בכינוס הזה, מפני שמטרתו דווקא לא היתה לימוד, אלא יותר מפגש ושיח ואם הם היו שם זה היה הופך לויכוח מי מפרש את התורה באופן הטוב ביותר, כאשר זו לא היתה מטרת התיקון, זהו לא מפגש בין דתי, אלא בין אישי.
איך נוכל אי פעם לקרב לבבות אם איננו מכירים בכלל איך עובד הלב ה"אחר"? אם אנו מזלזים בכל עולם ה"ערכים" של החילוני ומזלזלים בכל תובנה שיש לו?
הרב קוק כתב בסוף "אורות התשובה" שהדרך להחזיר את הדור לתורה, מתחילה קודם כל ב"כבוד הדת" ולאחר מכן "חיבת הדת" ובשלב השלישי "הכרת הדת" ורק בשלב האחרון "קיום הדת".
האם אין בעצם העובדה שיש חילונים שמתענינים במה שיש לרבנים לומר בנושא מסוים, אינה סיבה לשמוח על אירוע שכזה? האם אין זו התחלה של כבוד הדת, ואולי אפילו בסוף הערב גם חיבת הדת?
האם הפסקנו להאמין ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב"? האם שכחנו את מאמר חז"ל בשיר השירים רבה אמר ר' אחא: עם הארץ שקורא לאהבה איבה כגון ואהבת ואייבת. אמר הקב"ה ודילוגו עלי אהבה.
שמעתי פעמים רבות ממו"ר הרב חיים דרוקמן יבדל"א בשם הרב צבי יהודה זצ"ל את האמרה שמופיעה בתלמוד ארץ ישראל "גדול קידוש ה' מחילול ה'" , אם יש דבר שיש בו גם קידוש ה' וגם חילול ה', גובר השיקול של קידוש ה'.
זו הדרך היחידה שיכולה להוביל לחיבור מחדש במקום ניתוק גדול הרבה יותר.
הכותב הוא רב קהילת "הר המוריה ראשל"צ" ורב בגרעין התורני מרכז ראשל"צ