רפורמה ומינות דופקות בדלת

הרב ברוך אפרתי סבור כי הציונות הדתית הפכה לפריצה בגדר עבור התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות, המנצלות את פתיחותה כדי להשתלט על היהדות

הרב ברוך אפרתי הרב ברוך אפרתי 17/05/11 11:11 יג באייר התשעא

רפורמה ומינות דופקות בדלת
אתר קהילת זית רענן, צילום: אתר קהילת זית רענן

כל מי שיראת ה' היא אוצרו צריך להקים קול מחאה על תופעה מסוכנת העולה בזמן האחרון במרחב הציוני-דתי.

בשנים האחרונות מתקיים שיתוף פעולה הולך וגובר של חלקים מאתנו עם התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית במדינת ישראל - במימון, בחינוך ובכתבי קודש.

דוגמה אחת היא העובדה שזרם גובר של תלמידי תואר שני ביהדות מקרב בני הציונות הדתית, פונים דווקא ל'מכון שכטר' בירושלים (ודומיו), מכון קונסרבטיבי-רפורמי בעליל. שם מוכנסים לתודעתם יסודות המשנה הקלוקלת של הרפורמה בדת משה וישראל. לא מזמן פנתה אליי מישהי יראת שמים בתכלית בבקשה שאכתוב לה המלצה כדי שתתקבל לשם. רק לאחר שהסברתי לה לאן היא הולכת, היא פנתה ללמוד במכון אחר.

כניסה לרפורמים: דווקא דרך הציונות הדתית

בשנה האחרונה הוזמנה דמות ידועה מהתנועה הרפורמית לשוחח עם תלמידים בתוך ישיבה תיכונית, מול ארון הקודש, בגילוי ראש. כך אמר לתלמידים, בליל חנוכה: "אנחנו מתייוונים. גם הרמב"ם היה מתייוון. הפילוסופיה שלנו, החילונים, שואבת גם מסוקרטס, מאפלטון ומאריסטו... אנחנו מתייוונים... כי בחרנו לאמץ פילוסופיות מסוימות מתרבויות שונות". אותו אדם מחתן זוגות בטקסים רפורמיים ברחבי ישראל, והוא מגדיר את עצמו 'רבי של חילונים'. יש להניח כי לאור המופע המחבק בישיבה, כעת גם תלמידי הישיבה התיכונית הזאת חשים כלפי דרכו לפחות מעט יותר לגיטימציה.

רב חשוב סיפר לי שנאלץ לנתק קשר עם בית המדרש 'בית מורשה', מאחר שזה התחיל לשלב בכתב העת שלו 'אקדמות' מאמרים של רבני זרמים לא אורתודוקסיים כשווים בין שווים.

דומה כי מוסף 'שבת' של עיתון 'מקור ראשון' הפך לאחרונה לבית מדרש של 'היהדות הפלורליסטית' ('רפורמה' במילים מכובסות). לאחרונה התפרסמו שם שני מאמרים - 'ביטול החברה הדתית' מאת יואב שורק, ו'מקומה של הלכה ביהדות המודרנית' מאת ד"ר אריאל פיקאר. שניהם קוראים במתק שפתיים ליהדות פלורליסטית מתחדשת שאינה מחוייבת בהכרח להלכה שבידינו. "בהצעה זו נתפרדה החבילה הקושרת הלכה עם אמונה דתית. אפשר לחשוב גם על השקפת עולם דתית שבה אין התניה בין אמונה בבורא עולם ובקשת קרבתו לבין תפיסת ההלכה כדבר ה' בטהרתו" טוען פיקאר. ועולם כמנהגו נוהג, אמות הסיפים לא נעו בבתי המדרשיות שלנו. הם נכנסים, לאט ובשקט.

השבוע נתבשרנו שארגון הנשים 'קולך' שותף ביזמה להכרה בכל סוגי הנישואין בישראל, כולל נישואין חד-מיניים ונישואין ע"י זרמים לא אורתודוקסיים. לאחר פנייה של כלי תקשורת מהציבור שלנו אליהן, הן הבהירו - "ארגון 'קולך' כארגון זכויות נשים תומך בזכותם של כל איש ואישה בישראל לחיות ולהינשא לפי השקפתם... יתרה מכך, העובדה שהיום נישואין וגירושין בסמכותם הבלעדית של בתי הדין הדתיים בישראל גורמת לעוולות רבות ביחס לנשים". לפנינו קריאה בהירה ורמה של ארגון הנחשב עד היום ציוני-דתי, לעבור על דבר ה', לתמוך במאבק בבתי הדין, לתמוך ביצירת נישואין נגד מה שציוותה תורה ולסייע למרשיעי ברית.

וברקע תופעות אלו אנו שומעים וקוראים תהיות ציבוריות הולכות וגוברות בבתי מדרש שונים, שמא עלינו להפסיק להיות 'סגורים', ולהתחיל לאפשר לכל הזרמים ביהדות להשפיע על המרחב הציבורי, ושהציבור יבחר מה טוב לו. זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, תפארת הפלורליזם הנאור.

על תופעות אלו יש להכריז מלחמה.

עינינו בוכות אל מול הרס יהדות אמריקה ע"י התנועות המבולבלות הללו. להכניס אותן פנימה גם למדינת ישראל? עלינו להיאבק בכך בכל עוז. הגאון ר"מ פיינשטיין הוביל את המאבק העיקש בהן ובהמונן באמריקה, ולא התפשר. כל התפשרות ביחס אליהן תביא לשטיפת התרבות הישראלית בדבריהן, כפי שקרה ליהדות אמריקה, שחוֹוה בימינו שואת התבוללות בגלל התנועה הזאת.

מהלכים אסטרטגיים מחושבים

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבחין בניסיון האסטרטגי והטקטי שלהם להיכנס לחברה הישראלית ולטמא אותה. בשלב הראשון הם מנסים ליצור זיקה בין החילוניות לרפורמה. במקביל, כביכול בשם הרצון לקרב לדת, הם מנסים ליצור שיח של יהדות חדשה ומתקדמת שתהפוך את תורת ה' למוסר אנושי, תוך הדגשת החלקים ההומניים בלבד של תורת ישראל. באופן שיטתי התנועה הרפורמית על גווניה מחפשת מוסדות ואישי ציבור שעמם יוכלו לכרות בריתות ודרכם ליצור לגיטימציה ציבורית, במיוחד בקרב המגזר הדתי. והם רושמים לא מעט הצלחות בשנים האחרונות, בעיקר במקומות עם תחפושות מכל מיני סוגים, מקומות הנראים בשר מבשרה של הציונות הדתית.

מרן הרב זצ"ל כתב בספר אורות שהמינות הנוצרית היא הצד היותר ארסי ומסוכן ליהדות, דווקא בשל הדמיון אלינו, ודווקא בשל היותה מוסרית לכאורה. דבריו אמנם כוּונו לנצרות, אך ראויים הם כפל כפליים לתנועות הרפורמיות המבקשות לחדור אלינו.

והנה, הם הצליחו - 'שְֹמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ ... בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ'. הציונות הדתית מורעלת במשנתם מכאן ומשם, בקצב אִטי אך גובר והולך. כמו ארס השממית, אשר הגוף לא מזהה אותו בשל הדמיון שלו לתרכובת הכימית של הדם, כך ארס המינות הרפורמית חודר, ואיננו מזהים אותו בשל הדמיון החיצוני אלינו.

יש להזדעזע מכך, ולהביע את ההסתייגות הבריאה מכל קישור לדת הרפורמים. תורתנו הקדושה על כל חלקיה מלאה בכל העושר שצריך כדי להתרומם כלפי ה', ואין לנו צורך בעיסוק פלורליסטי רדיקלי הבא לשנות סדרי עולם ולהחריב את עולם ההלכה והאמונה שלנו.

סגירות חשוכה?

יש להבדיל בין אור לחושך, בין אמת היהדות לשקר הרפורמה, ולא לטשטש גבולות.

אינני מציע סגירות חשוכה. אני מציע לבסס את גבולות הפתיחות. לא ייתכן שדרך דלתה של הציונות הדתית הנפלאה ייכנסו בחשאי או שלא בחשאי תנועות שתכליתן להרוס כל חלקה טובה בחברה הישראלית ובקישורה לתורה המסורה לנו מדור דור. יש לברר את הגבולות הללו ולהכריז עליהם בריש גלי: הרפורמים לא בפנים. נקודה.

אמנם שנינו 'חכמה בגויים תאמין', ויש ערך ללמוד מכל אדם; אך זה אמור רק על צדדי הפילוסופיה, הפסיכולוגיה וכדומה. לא על הרכוש הרוחני התיאולוגי ועל התרבות הדתית הנובעת מכך. זה נכון שכדי להבין חלק מהתפיסות הפילוסופיות המודרניות יש צורך בהכרה כללית של התנועות הללו, אך לא כאן הבעיה. הבעיה היא במיקוד בדתם ובמוסרם, בהפיכתה לידידתנו ובהכנסת ערכיה וסגנונה לתוך עולמנו הרוחני והחינוכי.

בנוסף יש להדגיש שאין עיקר הבעיה באנשים עצמם, שבמקרה טועים בטעות הרפורמה. ישנם רבים וטובים, תמימים, שיש לשוחח עמם ולחזק אותם ולכוונם לכיוון הנכון. הבעיה היא עם דתם, עם תרבותם, עם התנועה העקרונית שלהם המנסה לחדור אלינו. בה יש להילחם "עד רִדתה". בכניסתם לבתי המדרש יש להילחם.

לפני שבועות אחדים נכחתי בשתי פגישות. האחת הייתה עם הגמון פרוטסטנטי בלונדון. הוא טען שיש מקום להקים יחד דת חדשה, על בסיס האחווה היהודית-נוצרית. "אנו דומים כל כך. יש לנו מגמות משותפות. בעצם אנחנו דתות אחיות שיכולות להתמזג. מדוע לא נאחד שורות? מדוע חלקכם כה מתנגדים לנו, בעוד כמה רבנים אורתודוקסים מישראל רואים בנו שותפים טבעיים?" כך אמר. תשובתי הייתה שמבחינה הלכתית אנו חולקים על היסוד האלילי באמונתם, ומבחינה אמונית אנו חולקים על הוויתור שלהם על חומריות האדם ועל קידוש יצריו, ולא נשנה דבר בהשקפתנו זאת כל עוד הם אוחזים בטעותם. אך הפלא שהיה בעיניי הוא כיצד זה יש לו כוחות לבטא ולהוביל כאלה דברים? מה ההווה אמינא שלו שימצא תלמיד חכם שבכלל יסכים אתו? עם מי הוא נפגש שנותן לו רעיונות כאלה?

הפגישה השנייה הייתה עם 'רבה' רפורמית, כאן בישראל. אמרתי לה שלעולם לא נשנה דבר מההלכה לכיוון שלהם. אנו באים מיסוד אחר, והכיוון שלנו אחר. אנו ניאבק בהם בכל דרך כל עוד הם אוחזים בטשטושים שלהם, בעיקור ההלכה ובהפיכתה לאנושית. היא התפלאה, וטענה שאם נוכל לדבר אשים לב כמה אנו דומים, כמה כדאי לאחד שורות. היא טענה שאיננה רגילה שרבנים אורתודוקסים מדברים כל כך בחריפות על ההבדל בינינו. היא רגילה לאחווה בין העמדות, לרבנים 'פתוחים'.

הסיפורים הללו פותחים צוהר קטן על תופעת האוסמוזה הרוחנית שמתבצעת בין התנועה הרפורמית לנאמני תורת ה'. צריך לדעת שהאוסמוזה הזאת גורמת בין היתר לכניסת תכנים נוצריים למחנה ישראל, ואין צורך להכביר מילים על המיסיון הנוצרי וטלפיו. יש לדעת זאת ולהכריז זאת, על אף שזה לא נעים ועל אף שעלולים להיות מחירים כלכליים ופוליטיים כבדים לכל הכרזה כזאת.

הרב סולוביצ'יק נגד הרפורמה

במאמרו החשוב 'זה סיני' כתב הגאון רי"ד סולוביצ'יק, מנהיגה של התנועה ה'מודרן-אורתודוקסית' באמריקה (שם שאגב הוא עצמו לא חיבב, ובצדק), על העוז והגבורה הנצרכים אל מול ההרס הרפורמי. גבורה שלא לשנות, עוז שלא להתקרב למשנתם.

"אני מרגיש את זה, אני יודע את זה, אתם לא צריכים לספר לי את זה. ההמון ברובו הגדול נטש אותנו. אנו עומדים מול אתגר אדיר, אך אם אתם חושבים שהפתרון מונח בפילוסופיה רפורמיסטית או בפרשנות חיצונית של ההלכה - אתם טועים טעות מרה".

אם איננו רוצים לעמוד במקומו של הגרי"ד, במיעוט אמוני מול שטף רפורמי, עלינו להעמידם במקומם מראש, ולעמוד באופן נחרץ בדרכם בניסיון כניסתם למדינת ישראל.

עלינו להכריז בגאון שלא נכניס אותם ולא את משנתם לבתי המדרש שלנו, לא נעצים תנועות רפורמיסטיות, אלא נמשיך בדרכה הישנה והטובה של הציונות הדתית - עמוד שדרה יציב, נטוע עמוק, צופה לרחוק, הנשען על גדולי הדורות האחרונים, בטהרה ובאהבה וללא טשטושים.

באדיבות עולם קטן