חוזר המנכ"ל החדש שהוציא משרד החינוך בנוגע לתשלומי הורים במערכת החינוך מלמד על מגמה מבורכת, אך מי שחושב שתוצאותיו יהיו הורדה דרסטית בעלות הישיבות התיכוניות והאולפנות משלה את עצמו. החוזר, כפי שפורסם, יחייב את המוסדות בשקיפות שתציג את שכר הבכירים ואת ההוצאות השוטפות של המוסד. ישנם הסבורים ששקיפות כזו תציג שחיתות של מנהלי מוסדות המקבלים שכר אסטרונומי ומפזרים בבזבזנות את הכסף הרב שמשלמים ההורים, אך כנראה שלאלו צפויה אכזבה. גם אם קיימות תופעות של משכורות עתק ובזבנות יתר, מי שמכיר את המערכת יודע כי אלו הן תופעות שוליות, שלא משפיעות בצורה ניכרת על תשלומי ההורים.
עם זאת, השקיפות תציג להורים את המציאות כמות שהיא ותוכיח להם שהעלות הגבוהה של מערכת החינוך הממלכתית-דתית הינה מוצדקת ברובה והיא פשוט תוצאה של שעות לימוד תורניות רבות, שבתות, סמינריונים, ואף לינה והזנה בחלק נרחב מבתי הספר. תופעה נוספת שמשפיעה על העלויות הגבוהות הינה ריבוי בתי הספר במגזר הדתי והכמות הקטנה של תלמידים בכל כיתה בבתי הספר הללו. התופעה הזו היא בעיקר תוצאה של ההפרדה המגדרית בין בתי הספר ובתוכם, של פיזור האוכלוסייה הדתית ברחבי הארץ ושל הרצון לספק לנוער הדתי יחס משפחתי ואישי בבית הספר.
את הטענות הללו העלו נציגי מוסדות החינוך הדתיים שהופיעו לפני ועדת דל שדנה בתשלומי ההורים הגבוהים בבתי הספר הדתיים. נציגי המוסדות טענו לפיכך כי "הסיבה העיקרית לכך שצרכים ושירותים אלו נופלים על כתפי ההורים היא שמשרד החינוך מתקצב שעות ושירותים מנהליים עבור המוסדות על פי אמות מידה שוויוניות לכלל מערכת החינוך". למעשה, מחקרים שנעשו בשנים האחרונות על תקצוב מערכת החינוך הראו כי משרד החינוך דווקא מתקצב את החינוך הממלכתי-דתי בצורה גבוהה בהרבה משאר מערכת החינוך בישראל, הן בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים. תקצוב מערכת החינוך התיכוני הינו מורכב ומסובך יותר, אך מסתבר שגם כאן המערכת הממלכתית-דתית מקבלת תקצוב משמעותי בהרבה משאר מערכת החינוך: עיקר התקצוב של בתי הספר נעשה באמצעות תקצוב שעות הוראה ומחקר חדש של הלמ“ס הראה שאם בוחנים את תקצוב שעות החול בלבד במערכת החינוך בישראל מגלים שהחינוך הממלכתי-דתי התיכוני מתוקצב באופן הגבוה ביותר. אם מצרפים לכך את העובדה שעל פי ועדת דל משרד החינוך מתקצב עוד 11-12 שעות של לימודי קודש שבועיות בישיבות התיכוניות ובאולפנות (כחצי משעות לימודי הקודש במוסדות הללו), מסתבר שקשה להאשים את משרד החינוך בתשלומי ההורים הגבוהים.
לפיכך, הסוגיות המשמעותיות האמיתיות ששקיפות המערכת תציב לפני הציבור הדתי-לאומי אינן סוגיות כדוגמת ייעול הנהלת הכספים במוסדות החינוך או השגת תקציבים נוספים מן המדינה אלא סוגיות ערכיות. אם ההורים מעוניינים בהוזלה משמעותית של החינוך הדתי הם יצטרכו להצביע על הדברים עליהם הם מוכנים לוותר: יהיו שיתמכו בויתור על שבתות וסמינריונים, אחרים יטענו כי יש לצמצם את שעות החול בגלל חשיבות מקצועות הקודש ולעומתם יטענו אחרים כי דווקא לימודי הקודש נלמדים כיום בהיקף מוגזם. קבוצות אחרות יטענו כי עדיף לוותר על היחס האישי ועל הכיתות הקטנות ובתי הספר הקטנים, אך גם כאן עלול להתעורר ויכוח: מחד ניתן לטעון כי יש לצמצם את ההפרדה המגדרית וליצור בתי ספר מעורבים וגדולים, אך מאידך ניתן לטעון כי ניתן לאחד בתי ספר גם מבלי לוותר על ההפרדה המגדרית.
מכל מקום, מי שתולה תקוות רבות בחוזר המנכ"ל החדש עתיד להתאכזב שכן כל עוד ההורים מבקשים ממוסדות החינוך לספק לילדיהם פונקציות חינוכיות רבות ויקרות מבלי לוותר על דבר, יהיה קשה לגרום להוזלה משמעותית של שכר הלימוד במוסדות החינוך הדתיים. הכסף, אומר הפתגם הידוע, לא גדל על העצים. לפיכך, הסוגיה הטכנית והפרוצדוראלית לכאורה של גובה שכר הלימוד מציבה לפני הציבור הדתי-לאומי שאלה ערכית ואידיאולוגית מהמעלה הראשונה בדבר האופן בו הוא מעוניין לעצב את מערכת החינוך שלו.
הכותב הינו רכז מחקר החינוך הדתי בתנועת "נאמני תורה ועבודה“.