פריימריז הוא זמן טוב להנפת דגלים חדשים. אחרי הבחירות ישנם לעיתים, איך לומר בעדינות, קשיים בהשגת תשומת לב מנבחרינו היקרים והמסורים, אך בימים אלו, שכל פעיל מקומי רץ לכנסת, יש מספיק מתמודדים להמון רעיונות חדשים. האחד מציע להצהיר על תמיכה בעמונה, האחר מבקש להניף את נגע הפריצות באינטרנט והשלישי שואף לתקן את העוול הזועק לשמים שהציונות הדתית משלמת את שכר הלימוד הגבוה במדינה, בפער ניכר.
לשוק הרעיונות המבורך הזה כדאי להוסיף אידיאל נוסף, שנזנח בלהט המהפכה החלוצית ביהודה ושומרון - ההתיישבות בצפון. נתונים מסוימים מדברים על אזורים בצפון שבהם יש כבר רוב ערבי, ישנם מקומות ציבוריים בערים יהודיות לא קטנות שהשפה השנייה השלטת בהן היא עברית. אם לא נתעורר ונניף גם את דגל ההתיישבות בצפון על סדר היום של המגזר, אנו עלולים לאבד בתוך שנים לא רבות כל כך את הרוב היהודי בצפון. אמנם שם הערבים שקטים ולא מייצרים כותרות אדומות כמו ערביי ירושלים, אך מצוות יישוב הארץ ודמותה של ישראל כמדינה יהודית לא מבחינים בין ערבי טרוריסט לערבי שומר חוק.
מעבר לאידיאל החשוב של דאגה לרוב יהודי מוחץ בצפון, מצפת ועד נצרת, יש גם תועלת אישית. גוש דן יקר, ביו''ש יש הקפאה, אך בצפון יש שפע נדל''ן בזול יחסית. בעיית המרחק קטנה והולכת ככל שכביש 6 האגדי הופך את ארצנו הקטנטונת לפרבר בניו יורק, ונשאר רק ליהנות מהנוף הירוק של הרי מירון.
מה משפחה מהמגזר צריכה יותר משילוב בין אידיאל חשוב, דאגה לרוב יהודי מוחץ, לבין רווחה כלכלית, פתרון נוח ליוקר הדיור המטפס ועולה?
גם ערכים גם עסקים, מה צריך יותר מכך בחיים?