צרעת הבגד

עובדה:

צרעת: מחלה המוזכרת בתורה התוקפת אנשים, בתים ובגדים – שכנראה חלפה עברה לה מן העולם. (נכון לשעת כתיבת מאמר זה).

פרסומות בישראל 2004: אחד הגורמים הראשיים לירידתו המוסרית והערכית של עם ישראל בשנים האחרונות, במוכרן לאדם למעשה את הפנטזיות שלו תחת המוצר שבשמו בא לעולם. אלו היו 20 שניות על מחלות פרה-היסטוריות, נגעים רוחניים ומה שביניהם.

במאמר זה לא ארצה לעסוק באיוולתן הסגולית של הפרסומות, ולא בסכנות ובקלוקלים האורבים לפתחם של הניזונים מהן – היות שאלו ואלו ידועים ונשמעים בפי כל (לרבות אלו הצופים בהם!), אלא במידת ההשפעה שלנו – הבינ"שים התמימים חובשי בית המדרש על ה"מצב". ויש כזו!

ובכן, יטען הביני"ש להגנתו: "מה לי ולכל זה? כלום טלויזיה יש לי בבית? (ואם יש אז לא צופה, וגם אם צופה – אז מעביר בפרסומות...), ומה לי ולקואופורטיבי ענק שמוכנים תמורת בצע כסף לסכל ממוקדות כל השקפה ערכית ותוכנית שעוד נותרה בקרב דרדקי ישראל? (בפנים אל פנים כבר השתתפתי...).

והרי התשובה: מערך כלכלי בחברה המודרנית כבכל התקופות בנוי על יסוד עיקרון גאוני אך פשוט שנקרא בפי העם "היצע וביקוש" – או במילים אחרות: היצרן ישווק רק מה שרווחי לו לשווק. הוי אומר: את שאתה ואני נקנה. ואם נדלג קצת קדימה בשלבים" לולא היה ביקוש לפרסומות בקרב העם, ולו לא היתה להם יכולת השפעה על הרגלי הצריכה – אזי לא היינו עדים להן בפרהסייתנו.

אמנם, בכדי לשנות אל עולמו התרבותי של עמנו דרושה עבודת תשתית חינוכית, יסודית וארוכת טווח, שכמובן אל לנו להתייאש ממנה – אך ישנו עם זאת סוג של פתרון מנע הנמצא כבר עתה בהישג ידינו ממש! העצומות.

כוונתי כמובן, למסמך עליו נחתום ונצהיר כי אנו בני הישיבות, שצביונו המוסרי של עמנו ועתידו החינוכי חשובים ויקרים לליבנו, נמנעים בזאת מלקנות כל צל של פריט ומוצר שיקודם וייוחצן באמצעות סרטונים בלתי צנועים ו/או דימויים שאנו מוצאים לנכון שהיו נותרים במוחו הקודח של הפרסומאי. ונצרף לכך כמובן כמה שיותר חתימות של חבירנו, קרובינו, משפחתינו, ושאר שארי בשרינו. פשוט כך. וזה יעבוד? לדעתי, כמובן. זו מהסיבה הפשוטה שהציבור הדתי בארץ על אחוזו הגבוה באוכלוסיה ומספר ילדיו למשפחה הרב מן הממוצע מהווה פשוט כח קניה עצום, אך יתירה מזו הוא עוצמתי שכן נכון להיום הוא הציבור הגדול ביותר בארץ שיכול ומסוגל להתאגד סביב בסיס אידיאולוגי שיכתיב לו לנהוג בצורה זו או אחרת. אפקט אחרון זה – עשוי להימצא באם ינוצל בצרוה מיטבית, מרתיע מאד חברות למינהן – ואך עשוי להכתיב להן בשעת הצורך את סדרי עדיפויותיהן בבחירתן את שיווק מוצריהן. כל הדרוש איפא, היא התארגנות ספונטנית, מוטיבציה חיובית ונכונות להשקיע ולתת למען היקר לנו – והתוצרת לא תאחרנה לבוא.

מעבר לזאת, כדי לקיים מטרה זו בטווח המיידי, אך גם בכדי לחתור לשינוי המהותי הפנימי הנכסף בעם שהוזכר לעיל – על כל אחד ואחד מאיתנו לרתום עצמו תחילה למשימה. כוונתי בכך שעל כל קורא פוטנציאלי של מאמר זה המזדהה עם תוכנו – להימנע ברמתו האישית מלקנות, לרכוש ולרכוס כל פריט אופנה של חברה המשתמשת באלמנטים מיניים ואנטי-ערכיים אחרים לקידום מכירותיהם.שכן מעבר לכך שזהו הצעד הראשון בשינוי, כאמור, וצו מוסרי אישי פנימי המתחייב לדעתי מאמונתנו ומאורח חיינו כיהודים דתיים – חושבי כי יש כאן איסור מפורש אשר גם אם גדריו ההלכתיים הפורמלים מעורפלים משהו אזי מחויבותו המוסרית ברורה. שלא לפרנס ולתמוך בעוברי עבירה ומחטיאי הרבים, אשר כספינו לא רק שמאפשר להם ליצור עוד תשדירי בלהות – אלא אף מעודד אותם לעשות כן, שכן – אנו מוכיחים את השקעתם ככדאית.

והיה אם יגיד האומר: "מה העצומה הזאת לכם? הרי אם נבוא לגזור על כך איך יתקיים לו העולם? שכן בידוע שכמעט כל החברות – ובכללן אלו האמונות באופן כמעט בלעדי על צריכת המזון, משק הבית, ותשתיות בסיסיות אחרות המשרתות אותנו נאמנה, בוחרות להן באמצעים בלתי ראויים לקידום מטרותיהן? ואם נחרימם מה נאכל? אם אין קמח אין תורה..." התשובה פשוטה ומתחלקת לשניים:

גם אם אין לנו, באיזשהו מקום ובטווח המיידי, בחירה מוחלטת – עדיין זו קיימת בכמה תחומים לא מבוטלים. שכן ישנן אופציות חלופיות ועדיפות גם אם לא לכל תחומי הצריכה אזי וודאי לחלקן – ובמקום שניתן לשפר, לתקן ולבחור בטוב על חשבון ברע ובצנוע במקום בפרוע וודאי שיש ואף חובה לעשות כן.

ישנו בכל זאת הבדל בין חברות שבחרו בין שאר אמצעי השיווק והפרסום שלהן גם באלמנטים כאלו ואחרים בכדי ליצור עניין רגעי ומקומי מוגבר בציבור, וחוץ לכך אין ידועות ומפורסמות זה מכבר באיכות מוצריהן ובמוניטין הטוב שלהן ומצבן יציב ומיוסד גם כך (דוגמת 'תנובה', 'עלית', 'פריגת' וכו').

לבין חברות מקומיות אחרות – אשר שמען של איכות מוצריהן וטיב תוצרתן לא יצאו למרחוק, אך כל אסטרטגיית השיווק שלהן מבוססת מלכתחילה על דימויים מופקרים ו"נועזים" שלשם כך הן אף מוציאות הון עתק על הפצת קטלוגים, שכירת שירותיהן של דוגמניות צמרת וכו' (דוגמת 'פוקס', 'H&O' - 'TNT'). חברות אלו בונות על כך שכל מעמדן ופופולריותן ינבעו וימדדו על פי מידת הגירוי שיחוש הקונה בעצם שמע שמן, ולשם כך הן אכן עושות כאמור עבודת תשתית נרחבת וראויה להערכה...

ולסיכום, צרור עובדות מעודדות:

1. תקדים החרדים – הפעילות בזירה זו כבר הוכחה כמועילה בקרב המגזר החרדי – עכשיו נזהרים מלפרסם כל צל של פרסומת בלתי צנועה בקרב שכונות מגוריהם (ואף הסמוכות להן!) ואף נולדו תקדימים בהן הצליחה החברה החרדית לכופף חברות ותאגידים מעקבות מחאה ציבורית איומים וחרמות כאלו ואחרות. פעילות זו הביאה בסופו של דבר להסרת מוצרים מהמדפים, שינוי אופן שיווקם, ועוד היד נטויה.

אך אחינו החרדים, החרדים אמנם לצביונם הדתי ולמוצא פי פוסקיהם – חושבים, לצערנו, בקנה מידה קהילתי ומצומצם ובהתאם לכך רב עניינם בנוגע למתרחש בקהילתם הפרטית מאשר, לעיתים, במדינתנו ובקרב כלל עמנו. על כן לדעתי אנו המתגאים בלאומיותנו ובתודעתנו הכלל ישראלית, צריכים וראויים להיות הראשונים להתאגד ולהשפיע אף בזירות אלו. (ואם לא הראשונים - לפחות השניים...)

2. התארגנות חילונית – בעת האחרונה, נחו ידי על כתבי-עת ומאמרים, בהם דווקא נערים ונערות חילונים למשעי הקימו התארגנויות שמטרתן מאבק בתופעות אלו של פרסומות הביאושין. הם הפיצו כרוזים באינטרנט עניינו ועוררו חברים מבית ספרם, והחתימו עצומות בהן הם קוראים להימנע מקניית מוצרים ולכתוב מכתבי מחאה לחברות. לטענתם, מביעות פרסומות אלו, למעשה, זלזול באינטליגנציה שלהם – שמשתמע מהן שרמתם של הצופים בהן כה נמוכה עד כי לדעתם הצגה אבסורדית והזויה של מאוויהם על גבי המרקע אמורה לשכנעם לפתוח את ארנקיהם. בנוסף לכך, חברות אלו משתמשות בדימויים נמוכים ומבזים של האישה, ובעקבות כך משפילים את כבודה ומעמדה, ותורמים להגברת מספר עבירות המין (נתונים עובדתיים ומוכחים!). יש לציין שהתארגנויות אלו זכו להד תקשורתי בלתי מבוטל – פרי מובהק לעמלם. ואם מכיוונם מגיעה התנגדות – בוודאי ראוי ומחוייב שישמע הקול גם מקרב מחוזם של בחורינו. ואין סיבה שאם הצליחו הם, לא נוכל לעשות זאת אנו.

3. התארגנויות דתיות – לא נעים לאכזב ולהוכיח את קהל קוראינו המסור, אך הוא קצת נשרך מאחור בנושא זה – וכבר הקדימוהו מוסדות מסוימים בצידו האחר של המתרס... כוונתי, כמובן, לבנות האולפנות, שזה מכבר מתארגנות ספונטנית, ובשרשרת ייצור מחתימות, מחרימות ושולחות מכתבי נאצה מוצדקים לחברות ש"זכו" לכך. כך שאין פרסומת חדשה ומגונה העולה למקרע – שלא תגרור למחרתה עצומה נזעמת מעל לוח המודעות של הממסד המקומי, ומספר חתימות בלתי מבוטל (המידע נמסר ממקור יודע דבר!). וודאי שלקיחת דוגמא אישית בנושא זה, והסקת מסקנות אישיות, רק תועיל לנו, ואולי אף נזכה לראות בעניין שיתוף פעולה עתידי בתחום, מי יודע...

4. התארגנויות מקומיות – והנה הבשורה בפינו, שלאור כל הנ"ל – כל הממצאים מצביעים ללא עוררין על כך שתורנו הגיע! ומעתה: חדש בישיבתנו – על גבי לוח המודעות בינות חדר האוכל והמדרגות תיתלה לה מודעה, בה יוקעו בראש חוצות החברות שפרסומותיהן נלוזות. וכאן תיכנסו אף אתם, קוראינו היקרים לתמונה. שם כאות הזדהות עם מטרותינו הצודקות וכאקט של נטילת חלק במאבק – תוכלו לחתום את שמכם.

בחתימה זו – תתחייבו כמובן ראשית כל לקשוט עצמכם, לבל תתקשטו בבגדיהן הצואים של חברותינו הנ"ל וכפועל יוצא מכך שמותיכם יופיעו בעצומות נזעמות שיאורגנו על ידינו, ובתקווה יתאגדו בעתיד עם עצומות דומות בשאר הישיבות ועם קהילות ברחבי ארצינו, וישלחו בבא העת אל החברות המדוברות, למען הטיל חיתתנו הצרכנית עליהן.

לסיכום ולתזכורת:

עם אכן נרצה לראות בימי חלדנו שינוי בתחום זה נצטרך קודם כל, כמובן, לעמוד בדרישותינו אנו כצו מוסרי פנימי, לתת דוגמה אישית ראויה, ולו רק בגלל הצדק והאמת שבענין. יהי רצון שנעשה ונצליח – ואף ממעשה ידינו נרוויח... ולבל תדבק בנו עוד צרעת הבגד.

לפרטים נוספים ניתן לפנות במייל : yesmalot@netvision.net.il מטה הצנע לכת