בין שלל מאכלי החלב והשיעורים המגוונים של ליל שבועות נחה לה כתבה אחת, חשובה מאד.
במגזין 'מוצש' ראיין אריאל שנבל כמה רבנים על יחסי החברה שלהם: "אנחנו סובלים מבדידות נוראה, המחיר עצום וכל חבריי הרבנים באותה סירה. יש רבנים יותר 'מרכזניקים' והם יותר בודדים ממני, אבל הם באים לשליחות כמו חבדניקי''ם ולא מצפים לשום מידה של הדדיות מצד הקהילה. אני רוצה את הקהילה ואין לי אותה''.
רב אחר טוען ש''רב קהילה דתית לאומית נמצא במלכוד מתמיד. בפנים בפנים, הרב הוא מסיונר שרוצה שהציבור יתמקד ברוח. יכול להיות שזה לא ריאלי, ולכן הם לפעמים נמנעים מיצירת קשר אמתי או חברי".
מילים קשות, ללא ספק, אך אני חושב שהקונפליקט ששודר בכתבה עמוק יותר משאלת יחסי החברה של הרב.
השאלה החשובה שהכתבה מעוררת היא, האם המשימה להיות רב של קהילה דתית-לאומית צעירה היא לא משימה קשה מדי? האם אדם יכול להיות גם תלמיד חכם משמעותי, לא אחד שרוב הידע התורני שלו הוא בעולם המחשבה ובספרות הקיצורים והשותי''ם של ימינו, וגם אדם שמעורה במנטליות של מהנדס בורגני צעיר? דובר ארמית וישראלית גם יחד? האם ניתן להיות איש קודש, רב שבאמת מרומם רוחנית את הקהילה שלו, כשרגל אחת טובלת בפייסבוק והשנייה משכשכת במגן אברהם?
בדורנו, משימותיו של הרב רבות מכפי שהיה אי פעם בהיסטוריה.
הוא לא רק צריך ללמד תורה, לפסוק הלכה, לדרוש בשבתות ומועדים ולדאוג לחלשים (אלו ארבעת משימותיו המסורתיות של הרב, אותם מנה בעל 'שרידי אש' בחלק ד' עמוד שמ''א והלאה). מצפים ממנו גם להיות יועץ נישואין, פדגוג מדופלם, רטוריקן שיתחרה בתרבות הרייטינג הרדודה ופסיכולוג לעת הפנאי.
אם לא די בכך שהעמיסו עליו משימות שלא היו בעבר, גם התנהלותו צריכה להיות מאד זהירה. בסמכותו לא מפסיקים לכרסם, את התערבותו בנושאים שאינם הלכה טהורה שואפים תדיר לצמצם, ואת מה שנשאר ממעמדו גוגל, בשיתוף פעולה של פרוייקט השו''ת-סמס, דואג לעמעם.
גם קורטוב של פוליטיקה מוכרח להימצא בכיסו של הרב. אם הרב לא יביע עמדה בנושאים אקטואליים ירכלו שהתורה מיושנת ואינה רלוונטית, אם הוא יביע את דעתו בענייני השעה יתרעמו איך הוא מעז לצאת מארבע אמות של הלכה, אותם ראש הוועד העניק לו בנדיבותו. פיל בחנות חרסינה צריך להיות פחות מחושב מרב שמתיימר להנהיג קהילה דתית לאומית בורגנית ברוח ההלכה הצרופה, בלי לעגל שום פינה.
כל אלו ועוד דילמות רבות הנוגעות לסוגיית 'דמותו של רב דתי לאומי בדורנו' מעוררים את החשש שאולי המשימה קשה מדי. אולי שלל התביעות וסט הדרישות יפגע במשימה העיקרית, המקורית, של הרב - להיות ירא שמים ותלמיד חכם אמתי, מלא וגדוש בש''ס ופוסקים, לא רק בהגיגים וספרי קיצורים.
נקודה למחשבה.
אך בכל אופן צריך לזכור שהמשימה איננה מוטלת רק על כתפי הרבנים. גם הקהילה, גם החברה כולה, צריכה להפיק את המסקנות הנדרשות מהעובדה שלרוב, להוציא חריגים מוכשרים ומסורים, סל הציפיות מהרב גדול מיכולותיו.