ביום חמישי האחרון, בדרכי הביתה לעוד יציאת שבת מוקדמת, עברתי דרך ירושלים. עם הגיעי לירושלים, חלפו בי הרהורים למראה דגלי ישראל (ודגלי עיריית ירושלים) מתנוססים ברחובות הבירה. כתושב הצפון ירושלים מאז ומתמיד היתה משאת חיי, הגעה לירושלים היתה חוויה מיוחדת. ירושלים תמיד נתפסה כדבר קדוש שמגיעים אליו כדי להתמלא בכוחות, בין רוחניים, בכותל ובבתי כנסיות, ובין גשמיים, מלונות, חברים, מסעדות.
כאמור, עם הגיעי לירושלים, חלפו במוחי הרהורים לגבי אפשרות מעבר לירושלים עם שחרורי הקרוב מהצבא, והחלטתי לבדוק את האפשרות ברצינות. חבר ירושלמי ששמע שאני בעיר, הזמין אותי אליו לדירת הרווקים שלו, וכך מצאתי את עצמי יושב על כוס קפה במרפסת מדהימה בנחלאות וחושב על העתיד שלי.
משיחה עם החבר שהשתחר לא מזמן, הבנתי שאפשרויות המחיה בירושלים מוגבלות מאוד. מסתבר ששכירות דירה למשוחרר טרי היא דבר לא הגיוני, אלא אם נפלת על משכיר זקן שלא התעדכן במחירים. ״מעבר לכך״ טוען חברי, ״התחושה היא שיש מגמת השתלטות של האוכלוסיה החרדית וניתן לראות זאת במספר שכונות בעיר״. הבעתי בפניו את דעתי שאף אחד לא מנסה לפגוע בו בכוונה, אלא זוהי תוצאה של הריבוי הטבעי במגזר החרדי. חברי טען שבכל זאת יש תחושה שהרבה אנשים בעלי כח חברתי ופוליטי, לא עושים דבר עם המצב וכך נוצרת מציאות בעייתית שיש בריחה של אוכלוסיה חילונית מהעיר ואנשים כמוהו מאבדים את תחושת השייכות הירושלמית המאפיינת את העיר ואת מקומות הבילוי בה.
משיטוט באינטרנט התברר שחברי צודק בטענתו על בריחת האוכלוסיה מהעיר ואני התחלתי לתהות מה יהיה אם ביום מן הימים תובא להחלטת הממשלה או הכנסת החלטה לפינוי ירושלים, האם באמת יהיה קונצנזוס שלא חותכים את העיר? האם יקום באותם בקרים תושב גוש דן ויאמר לעצמו, שהרי כמה מאות אלפי אזרחים גרים שם ולא רק חרדים שלא מעניינים אותו, ואי אפשר לוותר על ירושלים? חברי טען שכמו שהוא רואה את המצב ירושלים תאבד את הקונצנזוס תוך מספר שנים.
ואני שאלתי, מדוע עיריית ירושלים לא מציעה לאזרחים צעירים בוגרי צבא, או בעלי השכלה אקדמאית, פתרונות דיור זולים שיענו על צרכיהם ויביאו לעיר כוחות צעירים ורעננים שימקמו את ירושלים כבירתה של ישראל גם במובן ההשכלתי והתרבותי, וכך יישמר הקונצנזוס בין השאר? ואם אכן העירייה יוזמת פרוייקטים כאלו, מדוע איננה מפרסמת זאת?
סבורני שכחייל המתאזרח בעוד מספר חודשים חשוב שתהיה לי אפשרות רצינית של השתקעות בירושלים למען שמירת צביונה התרבותי והנאור.
למחרת בבוקר, בעודי סולל את דרכי לתחנה המרכזית, ראיתי זקנה שמתקשה בסחיבת הסלים ומייד נפניתי לעזרתה. כשנפרדנו לדרכנו, הזקנה הרעיפה עלי ברכות, ואמרה לי שאנו החיילים, שומרים על ירושלים ואנחנו העתיד שלה.
ואני תהיתי לעצמי, האמנם?
האם באמת מקבלי ההחלטות עושים כל שביכולתם כדי שאהיה עתיד העיר הזאת?