עשיית משכב זכור היא עוול

מבחינתנו מי שרוצה להפוך את משכב זכור לנורמה חברתית, דומה למי שרוצה להפוך את הניאוף לנורמה או את הרצח לנורמה. האם מישהו בר דעת מוכן להתייחס לעמדה זו בדרך של ויכוח אינטלקטואלי? נושאי ערכים אינם נושאים אינטלקטואליים. הם נושאים לשבח או לגינוי. כפי שאני מגנה רצח וניאוף, כך אני מגנה משכב זכור.

עמדתם של אלו שמגנים על כך מתבססת על שתי הנחות:

· לכבד את השונה.

· הפלורליזם.

אתייחס תחילה לצורך לכבד את השונה. אין שום ספק שמדובר בערך נעלה. אך ערך זה מתייחס לשונה מבחינה גזעית או מבחינה תרבותית. לעומת 'אחרים' לגיטימיים אלו, יש 'אחר' נוסף, כזה החותר לחסל את החברה. אחר שכזה, אינו זכאי לכינוי 'שונה' אלא לכינוי של 'מהרס'. הלא קיום וקידום משכב זכור חותר תחת קיומו הדמוגרפי של העם, בכך שהוא מחסל את הרביה! ויותר מכך, הוא מעודד תופעות שליליות, כגון השכרת רחם של פונדקאית, שהמרחק בינה לבין סחר בבני אדם, אינו גדול במיוחד. הוא גורם להבאת בני אדם לעולם שאינם קשורים לשום עבר, בכך שאינם מחוברים להורים הביולוגיים שלהם. בני אדם אלה לא יפתחו באופן טבעי רגש של סולידריות כלפי הכלל.

יש לציין, כי לא נגזר מן השמים על שום אדם להתמסר למשכב זכור. גם אם מוצאים הבדלים במוחו של מי שחי באורח חיים מיני הפוך, ביחס למוח של האנשים הנורמליים, לא תמיד השינויים נולדו איתו, ופעמים רבות הם נוצרו עקב התנהגותו. כמו כן גילו כי גם מוחו של רוצח עובר שינויים עקב פשעיו. היעלה על הדעת לפטור אותו בטענה כי התנהגותו מוכתבת לו ע"י הקונפיגורציה המיוחדת של מוחו, וכי למעשה הוא אינו אחראי על מעשיו?

הייתה טענה כי קיים באופן טבעי "העשירון האחר". אולם שמעתי לפני כמה זמן את העיתונאי ירון לונדון מכריז כי בשכונה שלו, 75 אחוזים מן הדיירים נגועים במשכב זכור. מדוע הם אינם עשרה אחוזים בלבד? ובכן, הוא עצמו קבע שעניין משכב זכור אינו עניין פיזיולוגי בעיקרו, אלא עניין תרבותי. ותרבות - יוצרים ומעודדים, או שגורמים לה דווקא לדעוך ולהיעלם.

לגבי הפלורליזם- נזכרתי שכאשר עלו ארצה הקהילות היהודיות מארצות האסלאם, לא נשמעו קולותיהם של אנשי המחנה הדוגל כעת בכיבוד השונה ובפלורליזם. אז, בתקופה ההיא, הם עשו הכל כדי לחסל את תרבותם של העולים הקדושים ההם. הם עשו הכל כדי לבטל את 'השונה' ולהשליט תרבות מונוליטית. היום, שתרבותם נמצאת בנסיגה, הם מעלים פתאום על נס שני ערכים שתמיד התכחשו להם למען הצלת עצמם.

על כל פנים, מי אומר שאנחנו צריכים לקבל את ההנחות של אברהם שגיא? קחו למשל את עניין הפלורליזם. הוא הפך למילת קסם בחוגים שלו. זהו ביטוי למצב של חברה שהתפוררה, שנעשתה אֲטוֹמִית ומנוכרת. ביטוי לאימוץ תפיסה אינדיבידו-אליסטית קיצונית, המבטלת את הצורך בסולידריות חברתית, ומעמידה את האדם כפרט אנוכי המתייחס לטובתו האישית בלבד.

בהעדר אמת מוסר אובייקטיבית מוחלטת במשנתם, אין משמעות ל"טוב" או "רע", ואם הכל יחסי והכל תלוי-תרבות, אין משמעות לערכים, וכל מעשה קביל.

הפלורליזם, כתורה שמחייבת ודוגלת ביחסות מוסרית, היא גישה אנטי-מוסרית, מאחר שהיא לא שופטת אידאולוגיות ומסורות תרבותיות המנוגדות למוסר המסורתי. למעשה העמדה הפלורליסטית משקפת עמדה ניהיליסטית.

בעוד שהעמדה המאמינה בקיום האמת המוחלטת, מעודדת ויכוח פילוסופי ומדעי באשר למה היא האמת, הפלורליזם אינו מעודד ויכוח ושיח. האדם המאמין בקיום האמת, תמיד יחפש לשמוע דעות ורעיונות חדשים, שמא הם קרובים יותר אל האמת מקודמיהם. אדם שאינו מאמין בקיום האמת, לא ינסה לברר את מהותה, ולא יהיה חשוף לרעיונות חדשים, אלא יפתור ויכוחים באלימות, שהרי לדידו, מצד אחד אין אמת מוחלטת, ומצד שני הוא מאמין ב"אמת שלו". לכן, הפלורליזם ששואף להיות ליברלי וסובלני מהיותו מקבל את כל הדעות כאמת, בעצם אינו כזה כלל.

אשרינו ואשרי חלקנו שקיבלנו תורה מבורא העולם, שהיא המוסר עצמו. תורה זו, היא האור האוביקטיבי בעולמנו, ודרכה אנו בוחנים התנהגויות חברתיות ואינדיבידואליות, לטוב ולמוטב. עשיית משכב זכור זהו עוול, טעות, ולא ניתן לשום פלורליזם זול לכסות זאת.

הכותב מרבני 'דרך אמונה'