ש: האם הרב שמע על השמועה שפשטה אתמול שהרבנות הראשית טעתה בחשבון והשנה הייתה אמורה להיות מעוברת, כי מזג האוייר סוער, כך שפסח היה צריך להיות בעוד חודש?
ת: לא. מאיפה אשמע הבלים כאלה?
ש: אך מה דעתו של הרב לגופו של עניין?
ת: הבל. ילד קטן בכיתה א' יודע שלא הרבנות הראשית קובעת את החגים, אלא בכסף כיס שהוא מקבל הוא יכול לקנות לעצמו לוח שנה בשקל אחד.
ש: אז איך הרב מסביר שכל כך הרבה אנשים נפלו בפח?
ת: איני מסביר. אני מעדיף להסביר רש"י על החומש, מאשר להסביר מי שהוא פתי המאמין לכל דבר. מה נעשה? - עוילֶם גוילֶם.
ש: אז למה הרבנות הראשית פרסמה הכחשה?
ת: רחמנות על עמי-הארץ. גם הם יהודים.
ש: אך איך זה קורה שיש כאלה עמי-הארץ?
ת: כי לצערנו אנשים לא לומדים תורה, אז צומחים עמי הארץ וגם חוטאים. במקום ללמוד תורה, עסוקים בהבלים, בקריאת עיתונים, בפייסבוק ובוואטסאפ, באינטרנט ובטוקבק. ובת קול יוצאת כל יום מהר חורב ומכרזת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
ש: ומי שפרסם זאת, זה היה מותר?
ת: ודאי לא. אסור לשקר. אסור לגרום צער לבריות.
ש: אסור לעשות בדיחות?
ת: תלוי אלו בדיחות. בספרו צדקת הצדיק רבי צדוק הכהן מלובין מברר שלהומור יש שני סייגים: איכות וכמות. איכות: אפשר לצחוק מעבודה זרה ומעבירה, אך לא מדבר ישר וטוב. כמות: גם אם מותר לצחוק, זה רק במידה מועטת, אך רוב הזמן יש ללמוד תורה.
ת: מושב ליצים. עיין עבודה זרה יח ב. גם תעודת עניות, שאנשים אבדו חוש ההומור הבריא, ולכן מוצאים להם מפלט בהבלים.
ש: בסיכום?
ת: כבר לפני כמה מאות שנים, הופיעה בעולם המהפכה הביקורתית - אדם צריך להשתמש בחוש הביקורת. כמובן לא נגד תורה ומצוות, אלא נגד הבלים ודמיונות.
והעיקר להקדיש כל זמננו הפנוי ללמוד תורה.
ש: ובכל זאת, עובדה שיש מזג אוויר סוער וחריג?
ת: זה קורה כל 10-15 שנה,רק לאנשים יש זכרון קצר.
ובעיקר, כבר אמר האדמו"ר מצאנז: הגשם הוא ברכה. אנשים מחפשים כל מיני סגולות לפרנסה, והנה ברכה ישירות מהקב"ה. אשרינו שזכינו.