סוד ידוע הוא, שעל שערי בתי הדין לגיור לא צובאים ההמונים המבקשים להתגייר.
סוד ידוע (אם כי קצת פחות) הוא, שרובם ככולם של דייני הגיור הינם משורות הציונות הדתית, והגיורים שם נעשים בשיטות שאינן מחמירות כלל.
מה אם כן הדחיפות והלחץ שמניעים את תומכי חוק הגיור לאפשר את הרחבת שורות המתגיירים, באופן שכל רב מקומי יוכל להקים בית דין לגיור?
בהתאם לדברים שנאמרו בעבר על ידי תומכי החוק, נראה שהעיקר הן שתי מגמות:
א. לאפשר למספר מצומצם של רבנים מאוד מסוימים לגייר. רבנים, שגישתם כלפי הגיור מקלה באופן משמעותי ביחס למקובל ולגישה המרכזית בקרב הפוסקים לאורך הדורות.
ב. הרצון לגייר עשרות אלפי קטינים, גיור שרוב מנין ובנין של חכמי ישראל כיום מתנגד לו.
לגבי האחריות על גיור המוני כתב מרן הרב זצ"ל - "... הייתי רוצה שביסוד הכרעה זו, שהיא יוצאת על הכלל כולו של גרים הללו ... תצא מקיבוץ של גדולי הדור" (דעת כהן, עמ' רעז).
באשר לגיור של עשרות אלפי ילדים בטענה של מניעת התבוללות בעתיד, מסתתרת כאן התעלמות מהמכשלה הנוראית הטמונה בגיור שכזה. שהרי צריך להיות תמים גדול בכדי להאמין, שישנו סיכוי משמעותי, שילדים אלו, שיגדלו בבתים רחוקים ביותר מתורה ומצוות, בתים שבהם לפחות אחד מההורים איננו יהודי, יגדלו להיות שומרי תורה ומצוות בעצמם. ועל כך כתב מרן הרב זצ"ל "... שהמקבלים אותם הרי הם עוברים על לפני עוור ממה נפשך. דאם נאמר שאין גירותם גירות גם בדיעבד, הרי הם מכשילים את הרבים במה שמחזיקים נכרים בחזקת ישראל, וכמה תקלות וחורבות נפקי מזה (יעויין שם ברשימת התקלות) ... ואם באמת הם גרים, ובדיעבד מתחייבים בכל התורה כולה, הרי הם מכשילין אותם בזה שמחייבין אותם בעונשין של איסורי תורה שעוברים עליהם, וקודם שבאו לידי מדה זו הלא לא נתחייבו בהם, ואין נענשין עליהם ..." (דעת כהן, עמ' רפ).
אכן, בעיה קשה היא זו שבמדינת ישראל התקבצו גויים רבים, אך לא בגלל המחדל של מי שאפשרו הגירה המונית זו, נכופף את ההלכה וניצור בכיה לדורות.
על כן מוטב לכולנו, אם במסגרת המשא ומתן הקואליציוני ייקבע כבר מעכשיו, שחוק הגיור יתוקן על פי דעת הרבנים הראשיים וגדולי ישראל, וכל ענייני הגיור ימשיכו להיות מונהגים תחת פיקוחה והנהגתה של הרבנות הראשית לישראל.
הכותב חבר בארגון רבני 'דרך אמונה'