לפני כשבועיים הוכרז על סכסוך עבודה בחברת דואר ישראל, כתוצאה מכך הפסיקו את שירותי הדואר הנע והחלו עיצומים בסניפי הדואר. הדבר הגיע לאחר שבשנה האחרונה נקלעה חברת הדואר למשבר כלכלי והחברה נדרשה לצאת לתוכנית הבראה. ישבו להם הוועד וההנהלה והגיעו להסכמות על פיטורי חלק מהעובדים, ויציאה לפנסיה ברגע האחרון חזרה ההנהלה מהסכמות ודרשה פיטורי 1500 עובדים נוספים.
ולמה ההנהלה דורשת את פיטוריהם? הרי העובדים לא דורשים העלאה במשכורת, הם גם לא דורשים מענקים כספיים בגין השינויים בחברה כמו שקיבלו בארגונים ממשלתיים אחרים. כל מה שהם מבקשים זה, להתפרנס בשקט ובבטחון, עובדים אלה צריכים להיכנס לקביעות ובעידן המודרני קביעות זו מילה גסה.
עובדים רבים בחברה הישראלית משתוקקים שבמקום עבודתם תהיה להם קביעות, היא נותנת לעובד שקט ובטחון תעסוקתי ראיה לכך ניתן לראות שבשנתיים האחרונות גם במגזר הפרטי מתחילות התאגדויות של וועדי עובדים (ר' מקרה פלאפון) כי כולם רוצים להרגיש בטוחים ורצויים במקום עבודתם. נכון לקביעות יש גם חסרונות יותר קשה לפטר עובד לא טוב ולעיתים נוצרים מצבים שישנם עובדים לא יעילים בחברה.
הנהלת הדואר בגיבוי משרד האוצר לא רק רוצים לפטר את העובדים אלא גם להביא במקומם עובדי קבלן שהם שוק עבודה זול. עם עובד בלי זכויות ובלי חובות כך יהיה לדעתם יותר קל לעבוד אך הם שוכחים שרמת הלויאליות של עובדים כאלה נמוכה משום שאין להם שום מחויבות למערכת וכך אנו יוצרים בשנות ה- 2000 שוק עבדים חדש אשר מגדיל את קו העוני והפערים החברתיים.
הנפגעים העיקרים כרגע מהעיצומים בדואר הם ישובי הפריפריה שבחלק גדול מתוכם מתגורר הציבור הדתי לאומי. אנשים שלא קיבלו מכתבים, הזמנות לאירועים או סתם תשלומים שוטפים. אנשים שלא יכלו להפקיד או למשוך כסף מחשבונם (לדואר יש גם בנק). אך קול הציבור הזה לא נשמע. אף ראש מועצה או יישוב לא הרים קול זעקה כדי שתושביו יקבלו את השירות המגיע להם וכאן ההפסד שלנו כציבור. אנו אף פעם לא יודעים לדאוג לחלשים, אנו יודעים לצעוק כאשר יש פגיעה במפעל ההתיישבות כאשר יש פגיעה בישיבות התורניות אך בכל מה שקשור לכלכלה ולמצב חברתי במדינה אנו ממלאים פינו מים ושותקים, נותנים לאחרים לטפל ולקצור את הפירות.
לחב' דואר ישראל יש שם של חברה אפרורית, עייפה ומיושנת עם עובדים בטלנים ושירות גרוע. אל תתנו לעובדות האלה לבלבל אתכם, רבים מעובדי הדואר משתכרים במשכורות מינימום ומקבלים השלמת הכנסה לפי חוק, הם עובדים בתנאים גרועים תחת לחצים אדירים. מצבה הגרועה של חברת הדואר היה ידוע לכל כבר הרבה זמן ובעשור האחרון הוא רק הלך והדרדר בלי שאף אחד מדירקטוריון החברה, הממשלה ומשרד האוצר עצר זאת. וכל זה בידיעה ברורה שבסוף הציבור הוא זה שישלם על ההתנהלות הכושלת הן בשירות הגרוע שהוא מקבל בסניפים ובשאר שירותי הדואר השונים והן בעלויות הרבות שהמדינה תצטרך עכשיו לשלם כדי להבריא את הארגון.
נעמה מלמד-גולדשטיין, תושבת שכונת קרית משה בירושלים, עובדת דואר ישראל כבר 14 שנה מתוכם 6 שנים כעובדת קבלן, והיא כמו 1500 עובדים נוספים עתידה להיות מפוטרת בקרוב