היום יתרגלו נאמני הר הבית הקרבת קרבן פסח בשכונת קרית משה בירושלים. אכן, אני צופה שחברי קבוצות טבעוניות מיליטנטיות כמו PETA או ALF ינסו להפריע למהלך התקין של האירוע. על אף שמבחינת הטבעונים אין כל הבדל בין שחיטה שנערכת בבית מטבחיים מרוחק ובין שחיטה ברחובה של עיר - זה וזה נתפסים בעיניהם כ"רצח" - הם צפויים לנצל את הפרסום שקיבלה אירוע השחיטה הירושלמי לצורכי תעמולה (להערכתי הם יעוררו פרובוקציה כלשהי, ואם להיות יותר ספציפי: הפגנה קולנית שבמהלכה יושלכו שקיות עם צבע אדום על הכוהנים כשבמקביל מסתננים יתערטלו בפומבי בתוך הטריבונות ויניפו שלטי מחאה כנגד אוכלי הבשר).
טבעונים שמודעים לתפיסתם מחזיקים באג'נדה אנטי-סוגנית (anti-speciesism), דהיינו כזו המתנגדת לתפיסה הרווחת שיש הבדל מהותי בין אדם לחיה (דהיינו, שהם שייכים לסוגים שונים של ישויות) ושבשל כך מותר לראשון לנצל את האחרונה לצרכיו; טבעונים סולדים מהתפיסה הזו משל הייתה תורת הגזע הנאצית. מאחר שלדעתם אין כל הבדל מהותי בין אדם לחיה, בני אדם שמדכאים חיות עשויים להיתקל באותה התנגדות השמורה לאדם שמדכא אדם אחר, קרי: התנגדות עד כדי פגיעה פיזית חמורה באדם, אם היא נצרכת כדי להציל את החיה. עד היום לא נעשו יותר מכמה ניסיונות בודדים להמית בני אדם הקשורים בתעשייה המנצלת את בעלי החיים, אך די היה בזה ובכמה מאות פעולות של השחתת רכוש כדי להכניס קבוצות טבעוניות ידועות לרשימת ארגוני הטרור של ארגוני הביון וביטחון הפנים האמריקאיים.
אכן, גם אם הנציגים הישראלים של ארגונים אלו יימנעו מכל פעולה שהיא באירוע היום, ברור שהמאבק האנטי-סוגני כבר סימן לעצמו קהל יעד חדש: הדתיים. אלו לא רק נאמני הר הבית ותומכיהם, אלא כל מי שבשם דתי יכונה. לאחרונה החלו טבעונים להפיץ ברשתות החברתיות, בעיקר בקבוצות ובדפים דתיים, את הרצאתו של אסא קיסר הנושאת את השם "ההרצאה שכל יהודי חייב לראות“ (שימו לב לשם. קיסר ותומכיו מנסים לרכוב על הצלחתה של הרצאת היוטיוב של נביא הטבעונות גארי יורופסקי, “ההרצאה הכי חשובה שתשמעו אי פעם“). הטענה המרכזית של הטבעונים הדתיים - ושל אלו שאינם כאלו אך מנצלים את הדת לצורכי שכנוע - היא שניצול בעלי חיים לצורכי האדם מנוגד לערכי היהדות. גם הקרבת קרבנות מוצגת כנוגדת את רצון האל - תוך היסמכות קבועה על שיטת רמב”ם הרואה בקרבנות קביים רוחניים ולא אידאל, כלי ולא מטרה. לכן, לשיטתם של אותם טבעונים, לא רק שמתרגלי קרבן הפסח חוטאים בעיני אדם אלא שגדול חטאם גם בעיני אלוהים. כן, כן.
אך האם זה אכן כך? האם אלוהים לא חפץ בזבח ועולה? האם יש מקום לקרבנות ביהדות של העידן החדש? - ובכן, כרגע אין אנו מקריבים קרבנות. בשנת 70 לספירה הסתיים הפרק הזה בחייה של האומה: בית המקדש חרב והעם יצא לגלות ארוכת שנים שהייתה כרוכה בשינוי יסודי של אורחות החיים היהודיים, שאחד החמורים שבהם הוא ביטולה, הלכה למעשה, של עבודת הקרבנות. מאז ועד היום, כשני אלפים שנים, כחמישית מהמקרא היא אותה מתה; אין פרקטיקה של הקרבת טלאים וגדיים לאל וגם אין כמעט ניסיונות ממשיים להחייאתה. לפי סקרים מן השנים האחרונות, היעדר הקרבנות כבר לא נתפס כדבר שיש לשאוף לתקנו אלא מן השפה ולחוץ. מי שמנסה להקריב קרבן בימינו דומה לאדם שמתעקש לרכוב על סוס בכבישים המהירים של מטרופולין עטור גורדי שחקים. אנכרוניסטי. כפי שכתבתי בעבר, הסלידה מן הקרבנות קשורה לכך שאין מתרגלים אותם שוב וגם לסטריליזציה של תעשיית הבשר (ובכלל זה הרחקת הליך הגידול, הניצול וההמתה מטווח המגע של כל אדם שאינו מעובדיה של התעשייה).
הוויכוח בשאלה האם נכון לחזור להקריב קרבנות או לא הוא ויכוח עקר, שכן ההכרעה ההלכתית בכך לא מסורה לנו אלא ליושבי בית הדין היהודי הגדול, לכשיקום; הם היחידים שיוכלו להחליט האם נכון לבטל כליל את הקרבנות מן החי בעזרת כלים הלכתיים אפשריים (ביטול בשב ואל תעשה או הוראת שעה מתחדשת) או להותיר את כל המערכת על כנה. אכן, הפולמוס הער ביחס לתרגול קרבן הפסח בירושלים הוא נקודת זמן טובה לפסוע צעד אחד אחורה, מהשאלות המעשיות אל הבסיס המחשבתי של הקרבנות - מה זה "קרבן"? מה משמעותו? מה תפקידו? - ומתוך כך, אם נצליח, נוכל לחזור אל שאלת מקומם של הקרבנות בימינו כשאנו מצוידים בתובנות חדשות - ולפתור אותה פתרון מלא.
הרב אליהו גליל הוא רב קהילה בחו"ל, ראש כולל תורה מציון ובעל הבלוג "בלוגין שאובין"