הכישלון של הבית היהודי בבחירות והתחזקותו של הליכוד על חשבונו , מעלים פעם נוספת לדיון את שאלת היחס בין התנועה הציונית דתית כתנועה אידאולוגית לבין התנועה הפוליטית של הציונות הדתית.
במבחן התוצאה הפרסונלית נראה לפעמים, כי כדאי יותר לאנשים הרוצים להצליח בשדה הפוליטי ללכת דרך הליכוד. אם נסתכל על יולי אדלשטיין, זאב אלקין, ציפי חוטובלי, זקי לוי, דודי אמסלם ואברהם נגוסה, הרי שיש להניח שאם הם היו רצים בבית היהודי הם לא היו מגיעים לאן שהגיעו. (נגוסה אפילו ניסה כבר בעבר).
גם ראשי ערים ומועצות כדוגמת אלון דוידי משדרות, רביבו מלוד וניסים מלכה מקרית שמונה ועוד לא היו מגיעים לראשות העיר ללא חבירה לליכוד.
אפילו מרביתם של ראשי המועצות יו"ש שאינם צריכים את המטריה הפוליטית של הליכוד מבחינה אלקטוראלית, הינם חברי ליכוד, כי הם מאמינים שיש להם השפעה גדולה יותר בתוך מפלגה גדולה.
אולם ראו זה פלא, ברגע שמגיע המו"מ להרכבת הממשלה, ברגע המבחן כולם נעלמים. איפה אלקין , אדלשטין וחוטובלי שהבטיחו לפני הבחירות שהם ייצגו את הציונות הדתית כמו שצריך? נעלמו במקרה הטוב ונלחמים נגד במקרה הפחות טוב. פשוט מאוד, בסוף מי שקובע בליכוד זה ראש הממשלה, ועכשיו לא כדאי לריב איתו.
כמי שפועל במידת מה בתחומי דת ומדינה בתוך הבית היהודי נחשפתי לפרטי המו"מ בנושא זה יכולתי לראות עד כמה יש פער עצום בין הליכוד לבית היהודי.
אתן מספר דוגמאות :
א. מועצות דתיות - המשך קידומו של חוק המסדיר את פעולת המועצות הדתיות ללא יחוס פוליטי ומינוי ראשי מועצות במכרז על פי כישורים. חוק זה שבא לקדם את המועצות באופן משמעותי גורע מכוחם של הפוליטיקאים ועושה את המועצה הדתית לגוף בלתי תלוי ולמרות זאת אנשי הבית היהודי תובעים את חקיקתו כי הם מבינים את משמעות הדבר מבחינה ציבורית.
בנוסף הבית היהודי דורש להמשיך ולקדם את החוק לאיחוד מועצות דתיות בכדי לתת שרות טוב ורחב יותר לציבור. גם כאן השיקול הציבורי גובר באופן מוחלט על השיקול הפוליטי הצר.
ב.כשרות - המשך חקיקתם של מספר חוקים הבאים להעצים את כוחה של הכשרות הממלכתית, כך שכל אחד ידע מה משמעות ההשגחה שהוא קונה, כללים ברורים להפעלת בדצי"ם שם ישנם כפיליות ואי בהירות עצומה וניתוק התלות שבין המשגיח למושגח על ידי הקמת רשות כשרות ארצית.
ג.הרבנות הראשית ובתי הדין - חיזוק כוחם של הרבנות הראשית ובתי הדין על ידי קידום מספר חוקים כגון: החזרת סמכות בתי הדין לדון בדיני ממונות, השוואת מעמד בתי הדין לבתי המשפט. בניית בית הרבנות הראשית לישראל, קביעת מעמד הרבנות הראשית בחוות דעת הלכתיות בתהליך החקיקה בכנסת, היחס בין רב ראשי לנשיא אבות בתי הדין ועוד.
דרישות מועלות לדיון רק על ידי אנשי הבית היהודי. רק למפלגה בעלת תפיסה ציונית דתית יש אג'נדה כזו, זאת ועוד, הליכוד אף פעם לא יוביל אג'נדה כל שהיא בתחומי דת ומדינה, הוא תמיד ייכנע לתפיסת העולם של המפלגות החרדיות.
אנשי הליכוד הדתיים אינם מעלים בדעתם לחבור ואנשי הבית היהודי במאבק על הנושאים הללו, בכלל זה בנושאים של מינוי רבני ערים ודיינים. אותם זה בכלל לא מעניין.
ועוד הערה בעניין חוק הגיור: כידוע מבטא עניין זה פער גדול בין כוחות תורניים שונים בתוך הציונות הדתית, אולם הן הדורשים לחזור למה שהיה והן הדורשים להשאיר את החלטת הממשלה על כנה באים בתביעות לבית היהודי.
וכאן ישאל האדם הסביר, (את מרביתם של התוקפים) הרי לפני הבחירות לא תמכתם בבית היהודי ולפעמים אפילו התנגדתם ותקפתם אותנו בחריפות, איזו זכות מוסרית יש לכם לבוא עכשיו בדרישות דווקא מהבית היהודי, למה לא לדרוש זאת מן הליכוד? אם לפני הבחירות בחרתם להיות א-פולטיים כי פוליטיקה לא מתאימה לרבנים. אז גם עכשיו אל תבואו בדרישות ממפלגה מסויימת. או שאולי גם אתם מבינים עכשיו שבכדי לקדם אידאולוגיה צריך גם פוליטיקה.
כאמור , נושאי דת ומדינה הינם דוגמא טובה לפער הגדול שבין הליכוד לבית היהודי,אבל הדברים נכונים לא פחות גם בנושאים אחרים: זכותנו על ארץ ישראל,התיישבות,חינוך,מערכת המשפט ואכיפת החוק ועוד ועוד.
וכל זה לפני שדברנו על תיקים...
אני קורא לחברי העוסקים במו"מ הקואליציוני: כדאי לכם לנהל את המו"מ בשקיפות ובגלוי, כדי שגם הציבור ידע למה באמת צריך בית יהודי גדול? מי באמת דואג ברמה הפוליטית לכך שנתקדם להגשמת סיסמת המזרחי העתיקה:" ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל ".
ומי יודע להבטיח אבל שוכח להלחם על הדברים מיד לאחר הבחירות.