כבר שנים רבות שהציבור הדתי לאומי (מפד"ל,כיפות סרוגות ,מזרוחניקים וחרדלי"ם) הוא ציבור שתורם לחברה הישראלית ומחובר אליה.
לנו יש במה להתגאות.
צבא - שירות לתפארת בתחומים שונים ובעמדות מפתח. השירות הצבאי שלנו הפך לסמל כשבני הציבור שלנו משרתים ביחידות המובחרות ובתפקידי פיקוד שונים.
שירות לאומי- בנותינו משרתות בתחומים רבים- חינוך, חינוך מיוחד, בתי חולים,
בתי ילד ועוד...
חינוך – גרעינים תורניים רבים עובדים בעיירות פיתוח. (שעלי תורה)ישיבות ואולפנות בעיירות הפיתוח (דימונה, ערד, מצפה רמון, רמת הגולן, סוסיא וביש"ע).
שיעורי תורה קבועים מועברים בערים חילוניות כתל-אביב רבתי, ברמת גן ובערים אחרות.
שמיניסטים יוצאים לש.ל.פ. – עזרה בעיירות פיתוח , באולפנות ופנימיות נקלטים עולים חדשים (אתיופים, חבר העמים, בני מנשה).
התברכנו בגופים התנדבותיים, שעוסקים בעזרה סוציאלית למשפחות נזקקות מכל הזרמים.
אחד מהדברים החשובים שהציבור הזה הקים הוא התיישבות בחבל עזה יו"ש ורמת הגולן.
תמיד ראינו עצמנו כחלק מהעם כולו ולכן פעלנו בדרך של מעורבות החברתית.
נכון, לא ציפינו מהציבור החילוני השמאלני שיעמוד איתנו בעת צרה כזו לעם ישראל (כמובן שאנו נמנעים מהכללות ויש גם חילונים שנרתמו למאבק אבל במספר מועט) ואולם ציפינו ששלמות ארץ ישראל וההזדהות עם המתיישבים תביא מאות אלפים מהציבור החרדי ובראשם הרבנים מציבור זה לזעוק את זעקת העקירה.
בימים אלה האכזבה שלנו מאחינו החרדים גדולה מאוד.
ציבור זה שנעזר בנו רבות בתחומים רבים- עזרה כלכלית, תרומות לגמ"חים הרבים, שיתוף פעולה בנושאי דת שצריכים לעבור בכנסת, חלוקת מזון, והכל באהבה –
לא עמד במבחן.
וביום הארור - יום העקירה מחבל עזה הציבור החרדי לא תמך ולא היה לצידנו לא במעשה, לא בתפילה ולא בתמיכה מוראלית.
זאת ועוד- הוראה נתקבלה מהרבנים בציבור זה שלא לצאת מהישיבות גם לתקופת בין הזמנים דוקא בתקופה הרת גורל זו. אם היו מגיעים לחבל עזה עוד כמה עשרות אלפי חרדים לא היה פינוי, אבל הם לא היו שם.
הציבור הדתי לאומי רבניו ומנהיגיו קוראים כל הזמן לממלכתיות –פנים אל פנים לקרב את הלבבות, ללכת אל העם. ואולם הממלכתיות צריכה להיות דו-סטרית, לא יכול להיות שיהיה רק צד אחד ממלכתי והשני לא עושה דבר - זו לא ממלכתיות זו "פראייריות" - ואנחנו לא מוכנים להיות יותר פראיירים שרק נותנים!
היות והגענו למצב שאנחנו היום "מדינה בלי עם" שהרי החרדים טוענים שהגלות לא נגמרה, ואת הציבור החילוני מעניינים רק "לחם ושעשועים" (בעיקר שעשועים...) וממנו ממילא לא ציפינו לגדולות... הרי המסקנה היא שאנו צריכים לעשות חשבון נפש רציני באשר להמשך דרכינו עם הציבור החרדי שעומד מנגד.
במצב שנוצר אני מציעים בצער רב, לנתק מגע מהציבור החרדי בכל המובנים.
עלינו לבדוק כיצד לשפר את תמונת המצב בציבור שלנו. לדוגמא: תלמיד בישיבה תיכונית עולה בשנת לימודים כ-30,000 ₪ שמתוכם ההורים משלמים 15,000 ₪, ההוצאות עבור חינוך מוכפלות כמובן, בהתאם למספר הילדים הלומדים.
מדובר בסכומי עתק קבועים בחודש לפני שאר ההוצאות. את נטל ההוצאה הזאת אנו חייבים להוריד מעל המשפחה הממוצעת הדתית לאומית ולדאוג למקורות כספיים משלנו שיועברו ישירות לישיבות ולאולפנות ע"מ לכסות זאת. תרומות להכנסת כלה ולאברכים נתרום מעתה לישיבות שלנו בלבד. גמ"חים וצדקה נתרום למשפחות שלנו כגון לאילו שנעקרו מבתיהם בגוש קטיף ומשפחות שגמ"ח "פעמונים" מטפל בהם. יש להפסיק לתת "לעזרה למרפא" או "לחסדי נעמי", או לשים בגמ"ח או לקופת צדקה חרדית – היות והם לא היו איתנו ביום פקודה אז גם אנחנו לא חשים שזו חובתנו, אותו כנ"ל למשפחות נזקקות חילוניות - שהשמאל הנאור יעזור להם .
כאמור את כל הכספים שנתנו בעבר לציבורים אחרים אפשר וצריך להעביר למוסדות שלנו : ישיבות תיכוניות, לישיבות הסדר, ישיבות גבוהות, מכינות קד"צ אולפנות ומדרשות לבנות- זה יותר חשוב מאשר לתת לישיבות מיר או פונייביו'ז או לזק"א והצלה (הם יסתדרו מתרומות בחו"ל).
כל הכספים שיצטברו יהיו בפיקוח ועדה ציבורית שתורכב מרבנים, כלכלנים ומשפטנים.
חשוב ביותר ודחוף להקים מערכת כשרות נפרדת לציבור הדתי לאומי ולו רק כדי להוכיח שאנחנו גם מסוגלים להעמיד כאלה מערכות (הרב לנדאו סומך עלינו יותר משהוא סומך על המשגיחים שלו-וזה בדוק!).
רק לידיעה - במערכת הכשרות הבד"צ גובה עבור תעודת כשרות 4,000 $ ניתן להסתפק גם במחצית מהסכום הזה, אין צורך לעשוק את בעלי העסקים, והציבור הדתי לאומי
ידע שיש לו על מי לסמוך.
באותו עניין - תוקם מערכת שחיטה והכשרה נפרדת.
לסיכום – מתוך כל מה שנאמר כאן בחשבון נפש נוקב, ולאור המסקנות שהגענו אליהן עקב עקירת הישובים בחבל עזה, ברור לנו שהציבור שלנו הוא ציבור שבונה ועושה ואין לנו להצטער על מה שהיה אלא לקדם את העתיד במחשבה חיובית,יצירתית ובונה
והפעם-לבנות ולעשות ל-מ-ע-נ-נ-ו :
יש להקים צוותים של רבנים, כלכלנים אנשי משפט ואנשי מעשה ולבנות תוכנית הבראה לציבור הדתי לאומי,. לצאת לפנים אל פנים בתוך הציבור שלנו , להסיק את המסקנות ורק לאחר שנצבור מספיק כוח נוכל לצאת לכלל ישראל ולתרום את חלקנו.
ואז נוכל גם להתנחל בלבבות, ובסיפוק רב לדעת שקידמנו משמעותית את העשייה ואת הצרכים של עצמנו. ומתוך זה – נוכל להצעיד גם את כלל עם ישראל קדימה - ובעזרת ה' נעשה ונצליח!
תגובות ניתן לשלוח גם לכאן :hbasar@walla.co.il