שר הדתות דוד אזולאי מש״ס התבטא בחריפות כנגד התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית, טענתו היתה שיש דרך אחת ליהדות ומי שמציע דרך אחרת אינו יהודי. כאשר דברים אלו הגיעו ליהדות ארצות הברית, היהדות שם שצפה וגעשה. הטענה שנשמעה שם הייתה ״כאשר אתם צריכים תמיכה אנחנו אלו שנלחמים עבורכם בפוליטיקה האמריקאית, כאשר המדינה צריכה תרומות, היא פונה אלינו- אך עכשיו מתברר שאתם בכלל לא רואים אותנו יהודים כמוכם״. דבר זה מצטרף למאבקים אחרים שהתנהלו בארץ שזכו לתהודה אדירה מעבר לים, מאבק נשות הכותל, סוגיית הגיור, יחס המדינה למיעוטים ועוד. רוב יהדות ארצות הברית איננה אורתודוקסית ונראה שיחס הממסד של מדינת היהודים כלפי תנועות אלו, כבר אינו מתקבל בשתיקה.
לכאורה, שר הדתות צדק, בתור יהודי אורתודוקסי ברור לי שהצדק איתי, ברור לי שהדרכים: הרפורמית והקונסרבטיבית, אינם נכונות והם אינם הדרך הנכונה לחיות את היהדות ולקיים את דבר השם בעולם, מי שחושב אחרת פשוט טועה.
אך למרות אמונה זו, ברצוני להציג בשורות הבאות דרך אחרת, דרך שאינה מתפשרת על התפיסה האורתודוקסית כלפי היהדות, אך מתייחסת לרפורמים והקונסרבטיבים בצורה אחרת. בדברי אלך בעקבות דבריו של הרב אליעזר ברקוביץ תלמידו המובהק של ה״שרידי אש״ כפי שמופיעה בספר ״מאמרים על יסודות היהדות״ בהוצאת שלם במאמרו ״הגיור- ודעיכתה של תורה שבעל פה״.
בדיוק כמו בתקופה האחרונה, עמדה אז על הפרק שאלת הגיור. לכאורה הגיור אינו שאלה, כתוב מה לעשות בשולחן ערוך וזה מה שצריך לעשות, אך מה לעשות ש ״ישנם גם מספר גדול של יהודים שאינם מקבלים את התלמוד כסמכות העליונה הקובעת בענייני מצפונם הדתי, או שפרשנותם להלכות גיור רחוקה מאוד מזו של היהדות האורתודוקסית״ (שם 175).
אין ברצוני להיכנס כאן לפתרונו של הרב אליעזר ברקוביץ לשאלה הספציפית על הגיור (דבר שדורש מאמר נפרד), ברצוני לכוון את הזרקור ליחסו לזרמים השונים של היהדות, לאלו שאינם אורתודוקסים. הוא כותב שם שהשאלה היא לא מה עמדת השולחן ערוך ביחס לגיור או לכל סוגיה אחרת, אלא מה נעשה עם אלו שאינם מקבלים את ההלכה האורתודוקסית. הוא אומר שם ש ״אין היגיון רב בטיעון שלפיו אחדות העם היהודי מונחת על כף המאזניים ולפיכך חובה על כל היהודים לקבל את ההשקפה האורתודוקסית. למעשה אין בו שום הגיון. לא משום ששאלת הגיור אינה חשובה. היא בעלת חשיבות מכרעת: מדובר בעצם המהות והמשמעות של היות אדם יהודי. אין בכך היגיון מפני שלא בדרך זו נשמר את אחדות העם היהודי. אדרבה, בדרך זו הפער נפער עוד יותר והמהות הבסיסית של היות אדם יהודי הולכת ונחלשת בקרב יהודים רבים יותר ויותר״. (שם 175-176)
בדבריו בהמשך הרב אליעזר ברקוביץ עומד על כך שודאי יהיו כאלו שיאמרו שעלינו החובה להיות נאמנים לשלוחן ערוך לא משנה מה התוצאות ואף אם זה מערער את הקשר בין רוב יהודי התפוצות לישראל. אנו נאמנים לדבר השם שבא מן השמים וככך לכל ההלכות עצמם שבאות מן סיני. אך חייבים אנו לשים לב שאנו מאמינים שהתורה באה מן השמים אך אין זה אומר שהאמונה שלנו היא מהשמים, כך גם הפרשנות שלנו לאותה אמונה, אף היא אינה מן השמים. ״אנו האורתודוקסים הננו היהודים היחידים הנאמנים לציווי התורה. אך אין בהתעקשותנו כדי לשנות את העובדה שזוהי התעקשותנו הסובייקטיבית. אם כך, מה מונע מאחינו ומאחיותינו הלא אורתודוקסים לפנות אלינו ולומר באותה מידה של צדק, שמאחר שפרשנותנו לתורה וליהדות מוטעית אין אנו מייצגים יהדות נאמנה לתורה, ושרק דרכם האמת?״ (שם)
אפשר כמובן להתעלם מן הקונסרבטיבים והרפורמים ולומר שאנו נאמנים לכתוב בשולחן ערוך ככתבו וכלשונו בכל נושא- מי שלא נוח לו שילך. אך אנו צריכים להבין את ההשלכה של מעשה מעין זה, בכך אנו לוקחים החלטה של ניתוק מכמעט חצי מהעם. זו כבר לא שאלה הלכתית פרטית, להלכות פרטיות יש את השולחן ערוך ועל פיו אנו הולכים. מדובר כאן בשאלה ממין אחר, בעקרון מחייב של התורה שדורש את שלמות העם אל מול דקדוק בסעיפי השולחן ערוך. זוהי בעיה הלכתית כללית, שלא ניתן למצוא בשולחן ערוך את הפיתרון לה.
אין ברצוני לפתור את הבעיה, למען האמת אני לא בטוח שיש לי פתרון טוב וברור לי שהרבה יותר גדולים ממני צריכים להכריע בפתרון הפרקטי. אך ברור לי שנקודת המוצא של שר הדתות אינה נכונה, הרפורמים והקונסרבטיבים הם אחינו, הם חלק מן העם שלנו, צריך לכבד אותם, להבין שגם הם מכוונים לשם שמים. יש לי מחלוקת מרה איתם, ברור לי שדרכי היא הנכונה. אך חס וחלילה מלהכריז עליהם כלא יהודים, חס וחלילה מלהתעלם מהם או לעשות פעולות ולהתבטא בדרך שידחקו אותם בידים מתוך כלל ישראל.
לא כל מי שחולק עלי אינו יהודי, לא כל מי שאני לא מסכים עמו אינו מכוון לשם שמים- ומעל הכל יש לנסות לשמר כמה שיותר את האחדות בין החלקים השונים של העם ולא לעשות פעולות שיגרמו לפירוד וריחוק.
הרב אביעד סנדר"ס, ר"מ בישיבת ההסדר אמי"ת אורות שאול ברעננה וחבר הנהלת נאמני תורה ועבודה.