פתגם ידוע אומר: רובים לא הורגים אנשים - אנשים הורגים אנשים. אי אפשר להאשים את הרובים על מה שאנשים עושים איתם. על אותו משקל אפשר לומר: מחירים בשוק לא עולים - אנשים מעלים מחירים.
כשמקשיבים לדיונים בנושא עליית מחירי הדירות, הקוטג' ושאר מוצרים, אפשר לקבל את הרושם שמדובר באיזו תופעת טבע בלתי נשלטת, כמו בצורת או רעידות אדמה. "המחירים עולים", כאילו זו גזירה מלמעלה, וכל מה שאפשר לעשות הוא לחפש דרכים יצירתיות להוריד אותם בחזרה. אבל מחירים, כמו רובים, לא זזים מעצמם; אנשים מעלים אותם (אלא אם כן מדובר בחסרון אמיתי של חומרי גלם, מה שלא נכון ברוב המקרים). ומאחורי המגמה של עליית המחירים, מסתתרת תובנה מאד לא נעימה על הטבע האנושי.
האדם מתחשב באחרים, רק משום שזה משתלם לו
הפילוסוף הפוליטי בן המאה ה-17 תומאס הובס, טען שכל בני האדם הם אגואיסטים מטבעם. כל מה שמעניין את האדם, לפי הובס, הוא האינטרס האישי שלו, ולא אכפתיות אמיתית כלפי הזולת. במצב הטבעי, שוררת מלחמת הכל בכל; כל אחד רוצה להשיג לעצמו כמה שיותר רווח, בלי להתחשב באיש. אולם מצב כזה הוא בלתי רצוי, כי בסופו של דבר כולם מפסידים, ולכן יוצרים בני האדם את האמנה החברתית: כל אחד מוותר על האפשרות שיש לו לפגוע באחרים, כדי שגם יוותרו על האפשרות לפגוע בו. כך נוצרת חברה, שבסופו של דבר כל אחד מחבריה מרוויח יותר ברמה האישית, מאשר אילו היו נשארים במצב הטבעי.
לפי הובס, כל החוקים, הערכים והמוסר - אינם אלא משרתים את האינטרס האגואיסטי. האדם מתחשב באחרים, רק משום שזה משתלם לו. אילו יכול היה האדם לעשות ככל העולה על רוחו, מבלי לחשוש מתגובת האחרים - אז היה משיל את כסותו המוסרית בן רגע, וחוזר לפעול לפי טבעו האמיתי, האנוכי, אדם לאדם - זאב.
 |
|
(צילום: RonAlmog-cc-by)
|
רוב האנשים מגיבים בסלידה לתיאוריה ההובסיאנית. אנחנו אגואיסטים?! מה פתאום! אנחנו שומרים על החוק ועל כללי המוסר, משום שאנחנו באמת מאמינים בהם, כי באמת אכפת לנו מהזולת, ולא רק כי אנחנו פוחדים מתגובה עוינת. גם אלמלא היו משטרה ובתי משפט, היינו מתנהגים באדיבות ובאמפתיה כלפי כל אדם, ולא בולעים איש את רעהו חיים. האמנם?
אני רוצה + אני יכול = זכותי המלאה!
השוק החופשי, הקפיטליסטי, הוא הזדמנות מצוינת להעמיד את הגישה הזו למבחן. כי בדומה למצב הטבעי ההובסיאני, גם בשוק החופשי אפשר לעשות הכל - או כמעט הכל - בלי חוקים שיאסרו זאת. אפשר לנהל מלחמות כיבוש, לרמוס ולדכא, להשתמש בכל אמצעי כדי להגדיל את הרווחים - ועוד לזכות בשבחים על הצלחתך המשגשגת. ואם יש פער בין ההיצע לביקוש, מי ימנע ממני להקפיץ את המחירים לשמיים? אני רוצה + אני יכול = זכותי המלאה! ואם זה בא על חשבון זוגות צעירים שאין להם איפה לגור, או משפחות שלא גומרות את החודש - בעיה שלהם! אף אחד לא יגיד לי מה לעשות!
זוהי בדיוק נקודת המבחן. נכון, בשוק החופשי אף אחד לא כופה עליך מה לעשות - אבל זו בדיוק ההזדמנות שלך להוכיח שהובס טעה, שאנשים יכולים להתחשב בזולת ולהיות אכפתיים גם כשאין מאחורי זה שיקולים אינטרסנטיים. להוריד את המחירים, אפילו כשאתה יכול להרוויח יותר, פשוט מפני שאתה רוצה לעזור גם לזולת, ולא רק לעצמך.
נקודת מבחן על טבעו של המין האנושי
מי שמעלה מחירים באופן פרוע, רק משום שהוא יכול - קיים חשש כבד שבנסיבות אחרות היה עושה גם דברים נוספים, גרועים יותר, אילו היה יכול. התנהגותו מעידה על כך, שהאדיבות והנחמדות שלו קיימות רק כשהחברה מכריחה אותו להיות כזה; כשלא מכריחים אותו, הוא מתגלה במלוא מערומיו האגואיסטיים - "מגיע לי! זו זכותי! זה שלי!" כן, זה שלך - וזה בדיוק המקום בו "שלי שלי - שלך שלך" הופכת למידת סדום.
השוק החופשי הוא נקודת מבחן על טבעו של המין האנושי. זו ההזדמנות לכל אחד להוכיח שהובס טעה - או שהוא צדק. לפעול באמת לטובת הזולת, או להיות חזיר דורסני פשוט כי הוא יכול. ועוד לא אמרנו מלה על תדמיתו של העם היהודי בעיני העולם בכל הקשור לרדיפת בצע, ועד כמה אנחנו תורמים לה.
והערה אחרונה לסיום - מקום נוסף בו שורר חופש מוחלט, המאפשר לבחון את התיאוריה ההובסיאנית, הוא באינטרנט, ובפרט במקומות כמו פייסבוק, טוקבקים וכדו', שם יכול האדם לקרוא דרור לכל יצריו מאחורי מסך האנונימיות, בלי לחשוש לתגובה. מה מתגלה שם, אדם או חיה? - הבחירה בידכם...
הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה כללית בבר-אילן