השבוע, אם לא תהיינה תקלות מיוחדות, תושבע הממשלה ה-34. ראש הממשלה בנימין נתניהו ימשיך לקדנציה רביעית, ולמרות שנראה כאילו כלום לא השתנה, מבחינתי ומבחינת הציבור הציוני דתי יש שינוי משמעותי מאד - לראשונה תחזיק מפלגת הבית היהודי (גם אם נחשיב את ימיה כ"מפד"ל") בתיק שהוא ממש בבחינת "לשים ידיים על ההגה" (כמו שנפתלי בנט תמיד אומר) - תיק המשפטים. תיק שממצב את המפלגה בעמדת כח והשפעה על נושאים שאינם "תוך מגזריים" אלא עם נגיעה בכל תחום כמעט בתהליכים הקורים במדינה.
לצד ההישג הזה, תיק החינוך "חזר" לידי המפלגה, לאחר כמה וכמה שנים בהן "נדד" למחוזות אחרים, ובכך יש בכדי לענות על הציפיות של החלק "המגזרי" של הציבור שלנו, שדרש תיק שקרוב לערכי המפלגה ושאיתו ניתן לתרום גם לכל עם ישראל וגם למגזר שלנו. בנוסף, תיק החקלאות, המביא איתו אחריות גם על החטיבה להתיישבות, נותן לבית היהודי עוד נגיעה בתחומים כלליים עם תחום הנחשב מגזרי - ההתיישבות ביו"ש, בנגב ובגליל.
בגזרת התפקידים הנוספים, קיבלו במפלגת הבית היהודי סגנות שר במשרד הביטחון עם אחריות על המנהל האזרחי, שהוא כידוע הזרוע המבצעת של "הריבון" ביו"ש, שהוא שר הביטחון. לצד זה, קיבלו ב"בית" גם את ראשות ועדת חוקה, ועדה חשובה מאד בשיטת החקיקה הישראלית.
אך למרות כל ההישגים הרבים שמנינו, יש מי שטורחים למצוא דווקא את נקודות התורפה. הם תמיד מחפשים ומוצאים את חצי (או במקרה הזה - שמינית) הכוס הריקה. הביקורת החלה עוד במהלך הפריימריז. חלק מהביקורת היא לגיטימית ביותר, אך הכל שאלה של תזמון ודרך העברת הביקורת. אם מעבירי הביקורת תמיד יחפשו וימצאו על מה להעביר ביקורת, מבחינתי הביקורת מאבדת באותו הרגע מהלגיטימיות שלה.
אין אדם בעולם שחף מטעויות, ובוודאי לא בשדה הפוליטי, אך אם גם במהלך השבוע האחרון של המו"מ, כשנפתלי והח"כים ביקשו מאיתנו, חברי המרכז ופעילי השטח, גיבוי מלא לכל פעולותיהם במו"מ, אותם אלו שמחפשים טעויות היו הראשונים לקפוץ על עגלת המבקרים, לענ"ד הם אלו שחייבים לעשות בדיקה פנימית מקיפה - מה מניע אותם לביקורת הזו והאם הם חיפשו גם דברים טובים במו"מ ובהסכם אליו הגיעו נציגי הבית היהודי בסופו של יום. לענ"ד התשובה תהיה שלילית.
תהיו כנים עם עצמכם ותשאלו - האם ההישגים הרבים של הבית היהודי במו"מ לא נותנים לנו סיבה לשמוח? לא נותנים לנו סיבה לטפוח על השכם של הנהגת המפלגה ובראשה נפתלי? האם ההישגים הרבים לא עולים על הכשלונות המעטים? האם מועד פרסום ההסכם והימים הלחוצים שלפניו הם זמן מתאים לעשות חשבונות על טעויות שנעשו (ואין ספק שנעשו, ושלא תבינו לא נכון - חייב להתקיים עליהן דיון במסגרות הרלוונטיות) או שזה זמן מתאים להתאחד ולהתאגד סביב הנהגת המפלגה? האם ההדלפות הרבות מהדיונים הפנימיים במהלך מערכת הבחירות ולאחריה מכבדים אתכם, מדליפים אלמונים? הרי לא הדלפתם את מה שהדלפתם מתוך רצון לדון ותקן, שהרי את זה עושים בתוך הפורומים הסגורים, ולא בתקשורת.
הערב, יום א', נגיע, חברי המרכז, לקמפוס בנחלים, ונצביע על ההסכם הקואליציוני. נכון שיש בו מעט ויתורים (כמו בחלק מנושאי האחריות של משרד הדתות) אבל אין ספק שיש כאן הרבה יותר מחצי כוס מלאה. אני אצביע בעד ההסכם ואעשה זאת לא מתוך אילוץ או הכרח אלא מתוך תחושת גאווה ושמחה בהישגים שלנו.
הכותב הוא עו"ד, חבר מרכז הבית היהודי ותושב פ"ת