לעתים נראה כי הדיון בשאלה "האם מותר לעלות להר הבית?" מעכב את הציונות הדתית מהובלה בשמירה והצגת ריבונות על ההר.
אם תעמדו בבוקר בשער המוגרבים תראו תור של אנשים שאינם מוסלמים הממתינים לעלות להר. המוסלמים נכסים משאר הכניסות באופן חופשי להר.
התור בשער המוגרבים מורכב מנאמני הר הבית, תיירים ויהודים חילוניים הבאים בסיורים מאורגנים לראות את ההר.
בפעמים בהן הסתכלתי בתור מצאתי כי מספר חילונים עולה על מספר הנאמנים. נמצא שבפועל שוב הציונות החילונית היא זאת המכתיבה את הדרך.
אם נשווה זאת לדיון "האם מותרת העליה לארץ ישראל?" בתחילת המאה הקודמת נראה שגם שם החילונים עלו בלי לברר סוגיות הלכתיות, הדתיים חלקם עלו וחלקם התמהמהו ובסופו של דבר מדינת ישראל הוקמה ע"י החילונים והם אלו שקבעו את אופיה.
אותם חילונים העולים כיום להר הבית, עולים כדי לשמוע על העבר היהודי, על ההווה המוסלמי, על ארכיטקטורה, על ארכאולוגיה והיסטוריה. לשיטתנו הם לא עולים "לִשְמָה" וגם לא מקפידים על איסורי ההלכה. אך מבחינת המוסלמים הם יהודים וזוכים לאותה התנהגות תוקפנית ולאותן צעקות. המוסלמים, אינם מבחינים בין אותם מטיילים לבין נאמני הר הבית. הם יודעים שהם יהודים וכל עליה של יהודי להר הבית הינה תביעת ריבונות יהודית על ההר. בסופו של דבר על המטיילים יאמר: "מתוך שלא לשמה בא לשמה".
יוצא שבמקום שהציונות הדתית תקבע את אופי העליה להר, את הגדרות והסייגים, אופי העליה נקבע ע"י מורי דרך ומטיילים. אין ספק שאם הציונות הדתית תצליח להביא להר בכל יום קבוצות גדולות לסיור יתחזק הקשר עם המקום. הסיור אינו צריך להיות תוקפני, רועש או מתריס. מספיק לעלות להר ולסייר בשקט. אם נצליח למשוך מטיילים רבים להר, דתיים וחילוניים, תוך שמירה על סייגים וגדרות, לא ירחק היום בו נוכל גם להתפלל עליו.