משהו מוזר למדי מתרחש בתקופה האחרונה ביחסי רב וקהילה. בכל מה שקשור ליחס של רבנים לתופעות שונות שהולכות ומתפתחות בתחומי דת ומדינה. רבנים כיום אינם חסרים במות לומר את אשר על ליבם ודעתם - אתרי אינטרנט, עלוני שבת, מדיה חברתית וכו' וכו'. יותר ויותר, הציבור הרחב, הדתי ושאיננו דתי, פוגש ברבנים בשיח היומיומי הוירטואלי, ועל כן תמיהתי רק גדלה. היכן הרבנים?
מזה מספר חודשים (בדברים מסויימים), ואף הרבה יותר מכך (בנושאים אחרים), ישנן פעילויות והתארגנויות שצוברות תאוצה, שלכולן מכנה משותף - שינוי יחסי האזרחים והמדינה בתחום הדת. החל בגיור הפרטי (שאכן מגייר אנשים בפועל, כפי שפורסם כבר בתקשורת), דרך הכשרות הפרטית, וכלה במיזמי התחבורה הציבורית בשבת - שממש לאחרונה שמענו על התרחבות מחוץ לירושלים. אפשר אולי למצוא עוד, אולם נסתפק באלו, שהם חד משמעית ביטוי לשינוי בסטטוס קוו ובתרבות הארגונית הדתית.
לדעתי ניתן בהחלט להגדיר את כל זה כתופעה. את המקרים הפרטיים הללו, שלכאורה אין שום קשר ישיר ביניהם - כמגמה. הממסד, ניתן לומר, פשט את הרגל בנוגע לניהול ענייני הדת במדינת ישראל; לפחות הוא בדרך לשם. יהיו מי שיאהבו זאת ויהיו מי שלא, אולם קשה להתחמק מן התחושה שזו המציאות בפניה ניצבים תושבי המדינה.
מניין המגמה נובעת? מה קרה שהניע, או מניע, את השינויים? התשובה, כמו כמעט כל דבר בחיים, כנראה מורכבת: חלק נולד מצורך טבעי, מקצתו בגלל פעילות גורמים שהדת אינה בבת עינם, ומעבר לאלו כמובן גם הרשתות החברתיות, שמסייעות לעניינים שונים להתגלגל. בכל מקרה, לפנינו סיטואציה ציבורית מעניינת מאוד, כאשר העגל מנסה לברוח מהפרה, המנסה להניק בכח, ללא הועיל. התוצאות, כאמור, בהתאם.
אך משום מה אנו לא שומעים את הרבנים בשיח הציבורי, למעט בשלילה מוחלטת של התופעות. רבני ישראל - היכן קולכם? הרב מדן השתתף בשעתו בכתיבת אמנת גביזון-מדן, מסמך מרשים שיכול היה לעזור לפתרון המצב בו אנו נמצאים היום, לפחות חלקית.
יש מי שהתייאשו כבר מהאפשרות ליישמו. ייתכן. אולם מה עם אלטרנטיבות - לכיוון זה או אחר? האם למשרתים בקודש אין דעה על מה שקורה בתחום התמחותם? הייתי מקווה שאין זה נכון. לא יכול להיות שהרבנים לא ישמיעו את עמדתם, ויש בהחלט ציבור שמצפה למשמע פי הרבנים בסוגיות שעל הפרק.