תשבחות על תנועת בני עקיבא יש בלי סוף, באמת. אותה תנועה ששינתה את חייהם של אנשים רבים והובילה מועדים בחזרה אל צור מחצבתם.
אבל מהאמת אי אפשר להתחמק. אם רוצים ללכת עם התורה עד הסוף, לאורה של תורת הרב קוק - לא זו הדרך, בפירוש. בתנועת בני עקיבא עברו במשך השנים מאות אלפי חניכים שהיום הינם בעלי משפחות לתפארה, אבות ואימהות לחניכים, אנשי עשייה וחינוך חלקם.
כתבת שציפית לגרוע יותר, למפגשים בעייתיים מבחינת הצניעות, הלבוש וההפרדה בין המינים. פה אוכל אולי להצביע על ההליכה על חבל דק שמשקפת תנועת בני עקיבא, התנועה שמגדירה עצמה כ"תנועה של עם". צריך לומר בפירוש, קשה לראות את הדברים הללו משום שהם לא צריכים להתבצע במסגרת תנועתית של תנועת נוער שמחנכת את חניכיה לדרך התורה והמצוות ולאורו של מרן הרב קוק, שנלקח מעמנו לפני שמונים שנים בדיוק.
אותם אנשי הצוות שהסתובבו במחנה הקיץ וכל מה שעניין אותם הוא להפריד בין מקומות הלינה של הבנים והבנות לא צריכים להיות שם, אתם מבינים? הם לא צריכים להיות שם לא מפני שלא צריך אותם ושצריך לתת לילדינו יד חופשיה ושיקול דעת עצמאי לפעול לפני שכלם הישר. ממש לא.
הם לא צריכים להיות שם מפני שאם אנו הולכים בתלם של תורה ומצוות אין דבר כזה שבנים ובנות ילונו ח"ו יחד ויהיו עלולים למעשים וחטים חמורים לעין שיעור. אם אנו בני תורה, יהודיים, זה א'-ב'. זה כל כך קשה להבנה?
אני חייב לומר שלפני שבועיים כשקיבלתי פנייה דחופה לקרוא כתבה במגזין "מוצש" לא ידעתי על מה המהומה. מגזינים מסוג זה לא מעניינים אותי באופן תדיר ובדרך כלל לא יוצא לי לעיין בהם, אבל בשבת פרשת עקב נפרשה כתבת צבע גדולה בת עמודים מספר מאת רחלי מלק-מודה, והציטוט שממנו הזדעזעתי כל כך פשוט זועק ואי אפשר לפספס אותו.
בכתבה, שעסקה במחנה בני עקיבא השנה, הוצגה ההגדרה של צמד המילים "סיירת שעטנז" - צוות חשאי שקיומו מוטל בספק ואחראי על שמירת טוהר המחנה. "או איך שהסבירה לי אחת הקומונריות: באנו 1,500, יצאנו 1,500, בלי אף הריון לא מתוכנן", כך נכתב שם. משפט זה לצערי משקף בדיוק את המציאות הבעייתית מאוד שהיתה במחנה הסיירים של התנועה.
האם בנ"ע היא תנועה של תורה? של קדושה? של אמת? לצערי לא. המציאות בשטח מדברת בעד עצמה.
אלדר כינה את משטר הצניעות שהתקיים במחנה "כמה טיפשות יכולה לייצר מחשבה דתית רדודה וחלולה". עוד הוא כתב ואמר "למה דוחפים לנו צניעות מזויפת במקום לחנך לחברה מעורבת לכתחילה? מגיע לנו חינוך עמוק יותר שמלמד אותנו איך מתנהלת חברה שמקפידה על צניעות באמת, ולא רק מתהדרת בהפרדה חיצונית של בנים ובנות".
מה שאלדר פספס פה זו הנקודה, היא היא הנקודה - קיום התורה בשלמות ולכתחילה כולל בתוכו הפרדה וצניעות בין המינים, מה כל כך מסובך בזה? האם ריקודים ושירה מעורבים הם בדרך התורה, האם זה מותר? לא, פשוט לא.
יתר על כך, הגיע הזמן להפריח לתמיד את המושג הזה, "חברה מעורבת לכתחילה" שעליו מסתמכים רבים וטובין, ולומר בקול גדול וברור - לא, חברה צנועה מעורבת - בדיעבד, ואת זה לא אני אמרתי אלא כל גדולי ופוסקי ישראל בדור האחרון וכולכם מוזמנים לעיין ולבדוק.
רוצים ללכת בדרך הרב קוק - לכו, ובלי פשרות. לא רוצים - לא צריך. לא אל תשקרו לעצמכם ותאמרו שדרככם היא דרכה של תורה.
הכותב הוא תלמיד בישיבת בית אל ובוגר תנועת אריאל