החלטת ראש אכ"א לפרק את מחלקות הביני"ש ולפזר את חיילי ההסדר במחלקות רגילות עוררה פולמוס גדול בציבור שלנו שללא ספק נוגע בכמה ביסודות בסיסיים של האידאולוגיה שלנו.
אני לא רוצה להכניס את ראשי בין הרים גדולים ולפסוק מה נכון למרות שיש לי דעה בנושא כי קטונתי. אבל רציתי להעיר על משהו שמאוד מפריע לי בדיון הזה בתגובות וביחס של אנשים מסוימים לסוגיא.
תגובתם של הרבה מהאנשים שדיברתי איתם על הנושא גם לפני ההחלטה הייתה שלילה מוחלטת של הרעיון לערב את הבינישי"ם במחלקות רגילות. אני אישית חושב שהעירוב הוא רעיון טוב וככה צריך להיות אבל אני בהחלט לא שולל את הדעה שמנגד ומבין ואפילו מזדהה עם רוב השיקולים. אם כן מה הבעיה? הבעיה לדעתי היא היחס השולל מכל וכל את הרעיון להשתלבות ולהתערות בעם ברגע שיש קצת קשיים בלי אפילו להקדיש מחשבה ליתרונות העצומים ולשליחות הגדולה שטומנת בחובה ההתערבות במחלקות רגילות.
חדשים לבקרים מתפרסמים מאמרים ונשמעים קולות שאומרים שהציבור הדתי לאומי מתנתק מהעם ומסתגר בבועה משלו וכו' וכו' אני תמיד הייתי מגונן על הציבור שלנו ואומר שנכון שאנחנו לא בדיוק מעורים בחברה אבל ללא ספק ישנה התעוררות גדולה בזמן האחרון לנושא והמודעות לצורך ללכת ולהתחבר לשאר העם ולהשפיע עליו עולה.
עכשיו אני כבר מתחיל לפקפק בעובדה שהציבור שלנו צועד לכיוון התחברות לעם. אז נכון שעושים מבצעים "פנים אל פנים" ונכון שבכל יום שישי פזורים ברחבי הארץ עשרות דוכני תפילין ונרות שבת אבל האם בזה נגמר מהלך ההתחברות שלנו לעם?
נראה לי שחלק גדול מאוד מהציבור שלנו, דוקא זה שמחובר לתורה ומדבר כל הזמן על כלל ישראל והחשיבות של האחדות, חושב שכן. וזו בעיה גדולה!
מי שחושב שדרך מפגש מקרי ברחוב או פעילות חד פעמית ל'קירוב לבבות' ניצור קישור אמיתי ועמוק לכלל ישראל או שזה מה שישפיע ויעורר את העם לחזור בתשובה או אפילו להיות קצת יותר קשור לתורה בצד הפנימי משלה את עצמו. חיבור לעם והשפעה אמיתית עליו יקרו רק כשבאמת נתערב בעם ונשב בתוכו. רק כך יחשפו אחינו לאורח החיים היהודי ויזכו לגלות את האור של התורה.
הקדמתי כבר ואמרתי שאני לא בא לפסוק בסוגיית המחלקות המעורבות. אבל זה שאנשים (ואני לא מדבר על הרבנים שבודאי עשו את השיקולים האלו) לא חושבים בכלל על האפשרות של התחברות והתערבות בעם ואוטומטית עולות במחשבתם הבעיות כגורם מונע זה פסול לדעתי.
נקודת המוצא צריכה להיות שזה האידאל ואנחנו שואפים בכל מאודנו להיות ממש בפועל חלק מהעם ולהתחבר אליו באמת ואחרי שאנחנו יוצאים מנקודת מוצא כזאת אנחנו צריכים לראות מה הבעיות ולנסות בכל כוחנו להתגבר עליהם ולראות האם יש פיתרון או לא. אם אחרי כל זה אדם יגיד לי שהוא הגיע למסקנה שהנזק מרובה על הרווח בסדר מקובל עלי.
אני חושב שאנחנו באמת צריכים לעשות חשבון נפש ולראות עד כמה אנחנו חיים את האידאל של ההתחברות לעם שבו אנחנו מנופפים כמו דגל ישראל ביום העצמות כי ציבור שלם שלא מוכן אפילו לנסות להתמודד עם התערבות באוכלוסיה חילונית בגלל הקשיים שיש בזה ומרגיש שהוא משלם את המס שלו ל'כלליות' ביציאה ל"פנים אל פנים" כמה פעמים זה לא ציבור שבאמת שואף להתחבר לעם.
שנזכה להתחבר באמת לעם ישראל על כל החלקים שלו ומתוך כך לגאולה השלמה. אמן.