נושא יוקר המחיה והירידה לחו''ל עלה לכותרות בשבועות האחרונים במסגרת השוואת מחירי המחיה בישראל עם גרמניה. מלבד עומק משבר הזהות והריקנות מכל רקע והבנה היסטורית שיש במי שמוכן להכריז על העדפתו את ברלין על ישראל, חשוב להבין בהקשר אמיתי את נושא יוקר המחיה בארץ ובחו''ל שהוא מלכודת משלה שצריך להבין אותה לפני שקופצים למסקנות.
יתכן מאד שלצעיר ישראלי המתגורר בתל אביב החיים יהיו זולים הרבה יותר כשהוא עובר לגרמניה, או במקרה שעליו אני יכול יותר בברור, לארה''ב. לשכור דירה קטנה, לקנות או לשכור מכונית יפה, וללכת לחופשה מרעננת. הטעות הכלכלית הגדולה של הצעירים היא לחשוב שמה שזול לטווח הקצר גם זול יותר לטווח הארוך. משל למה הדבר דומה: למי שהולך ללונה פארק ויכול לקנות כל מיני חפצים בכרטיסים שהוא קיבל חינם מהמשחקים שבהם הוא הצליח. מה שהוא לא מבין זה שלחיות על הכרטיסים האלו באופן תמידי יעלה מחיר גדול.
מה שהיורד לא מודע אליו, וכאן המלכודת שאליה הוא נופל, שברגע שרוצים לבנות חיים לטווח ארוך בחו''ל המחיר נורא נורא נורא גבוה. ברגע שרוצים להתחתן לקנות בית לשלם ביטוח רפואי לשלם שכר לימוד לילדים פתאום המחירים מתאימים רק לאלו שמושקעים במקומות שהם גרים הרבה זמן וטיפסו קשה במעלה הסולם הסוציו-אקונומי.
ניקח כמה דוגמאות פשוטות המראות זאת. השכר הממוצע במשק האמריקאי הוא 26,964 דולר לשנה, זאת כאשר בו זמנית שכר הלימוד הממוצע באוניברסיטה או מכללה אמריקאית הינו 20,396 דולרים לשנה, מחיר ביטוח רפואי ממוצע לכל אדם בארה''ב הוא 8,233 דולר בשנה.
דוגמאות נוספות הם העלות הגבוהה של דלק לנסיעה וחימום שמשלמים תושבי ארה''ב בשל מזג האויר השונה כאשר האזרח האמריקאי צורך יותר אנרגיה יותר משאר המדינות המערביות, שעות העבודה הקשות שעובדים תושבי ארה''ב וכן הלאה.
כל זה נכון לגבי אזרחים שאינם יהודים, וכאן אנחנו מגיעים למצרך היקר ביותר ליהודי שגר בחו''ל וזהו העלות הגבוהה של להיות יהודי בחו''ל. דברים בסיסיים שבארץ נחשבים במובנים מאליהם כמו בית כנסת, חינוך יהודי, קבוצות ספורט יהודיות, וכן הלאה כולם עולים כסף-הרבה כסף. שכר לימוד בבי''ס יסודי יהודי נע בין 15,000 ל 30,000 דולר לילד אחד בשנה. שתי ילדים וקיבלתם סכום גבוה בהרבה ממשכורת של שנה. זאת לפני חברות בקהילה היהודים ובבית הכנסת.
נכון לא כל אחד שבורח לברלין וניו יורק חושבים שלהיות יהודי זה דבר ששווה להשקיע בו את כל הכסף אבל כאשר הם מגיעים לחו''ל ופתאום רואים את הילדים שלהם בבי''ס שרובו המכריע נוצרי, אתאיסט או כל דבר אחר, כאשר הבן חוזר הביתה חסר ידיעות הכי בסיסיות בקשר לעם ישראל, עם חברה/אשה לא יהודית, או מנותק מזהות יהודית להרבה, נכון לא לכולם, זה נורא כואב.
אז כן לבוא לחו''ל לקנות בגדים, כמה בילויים, ואולי גם מילקי, זה יותר זול מחופשה בתל אביב, אבל לאנשים בשלבים מתקדמים יותר ובעלי משמעות כלכלית גדולה יותר ירידה לחו''ל הינה מכה אנושה ליוקר המחיה שלהם. הישראלי המתפתה שנוסע לחו''ל לא מבין שבעוד כמה שנים הוא ימצא את עצמו לכוד. יוקר המחיה פתאום לא כל כך מפתה, אבל פתאום לחזור לארץ ולהתחיל קריירה מחדש, להתחיל לשלם משכנתא, פתאום למצוא חברים שעזבת וקבל שכר של עובד מתחיל ממש לא קל.
כמה וכמה פעמים פגשתי בניו יורק וניו ג'רזי ישראלים שבאו לחו''ל וחשבו שיצליחו או שהיה להם נוח כשהם באו ולא הצליח. פתאום הם מוצאים את עצמם שיפוצניקים או עוסקים בעבודות מזדמנות בחו''ל, בלי הרבה קהילה משפחה או תרבות-ולחזור לארץ כבר מאוחר מידי.
אז אם אתם מכירים מישהו שחושב לעזוב, תפנו את תשומת ליבם למילכוד זה. אם אתם מכירים מישהו שכבר ירד ו''תקוע'', למרות הכאב והרגשות הקשים שיתכנו. תושיטו יד כדי שחזרה, למרות הכל, תהיה אופציה.
הכותב הוא חוקר ב'ישיבה יונברסיטי'