סופרמרקט חינוכי - לאן לרשום את הילדים?

לקראת פתיחת הרישום לבתי הספר והגנים- אורית לסר, ראש תחום חינוך בתנועת נאמני תורה ועבודה, מסבירה כי כמו שיש מותגים נוצצים במרכולים כך גם בין מוסדות החינוך יש מוסדות נחשבים יותר, אך לא כל הנוצץ זהב

חדשות כיפה אורית לסר 01/02/19 12:08 כו בשבט התשעט

סופרמרקט חינוכי - לאן לרשום את הילדים?
אורית לסר, צילום: נועם פיינר

עומדת מול מדף היוגורטים בסופר, ומתבטלת כבר חצי שעה על רכישת מעדנים לילדים. בחירה כל כך מורכבת, בין עשרות מוצרים שנראים די דומה בסה"כ, אבל כנראה טומנים בחובם טעמים שונים ומגוונים. אבל זה עוד כלום, לעומת היצע מוסדות החינוך בסביבתנו, ובכלל במגזר הדתי. ומי יסייע לאלפי ההורים הנבוכים, למצוא את המקום המתאים לחינוך ילדיהם? מה עדיף - הממ"ד הרגיל שליד הבית, או דווקא זה ה"תורני"  המרוחק קצת יותר, אולם נשמע להם "איכותי" יותר? 

באופן דומה למדי, ולא מאוד מפתיע, גם ההתלבטויות שלנו לגבי מסגרות חינוך לילדים יש להן מכנה משותף עם ההיצע בסופרים. הבחירות שלנו גם הן מושפעות מ"מותגים" ומעולם הפרסום והשיווק, ולא כל המידע האמתי חשוף לצרכנים – ההורים.  

הורים ששולחים לחינוך דתי רוצים תמורה מלאה. אלו שבוחרים בחינוך ה"תורני" לרוב מחפשים בית ספר שיש בו הרבה לימודי קודש, פחות ילדים ממשפחות מסורתיות, ורוב מכריע לצוות דתי-תורני מקפיד ואף מהווה מודל דתי חזק יותר מהם עצמם. 

זכיתי להתחנך במוסדות דתיים, אינטגרטיביים במידה כזאת או אחרת. אני מודה להוריי שבחרו בכך, אולם אני יודעת גם שהבחירה של הוריי בממ"ד רגיל, הייתה פעם יותר מובנת ושגרתית. כיום, ברירת המחדל התחלפה, והציבור הדתי מעדיף את המותג "תורני", על אף שלא בהכרח התמורה היא חד משמעית יותר "מבטיחה". המשוואה שאומרת – אם אני שולח את הילדים לחינוך בממ"ד רגיל, אני עושה פשרה, היא פשוט מוטעית. הורים חושבים ש"רגיל" זה בינוני, לא מספיק רציני ולא מזהה אותי מספיק עם הליגה הגבוהה ביותר. אלא שבמציאות, כמו תמיד, יש מחיר להעדפה של ממ"ד תורני על פני הממ"ד הרגיל.

א- כי לא בהכרח הממ"ד הרגיל הוא דווקא זה החלש יותר מבחינה לימודית. פעמים רבות, ולמעשה בדר"כ, ההיפך הוא הנכון. מומלץ לבדוק זאת ברמה המקומית, לפני שמחליטים רק לפי השם.  

ב- לעיתים הבחירה שלנו מושפעת מאוד מהמיתוג ולא מהתוכן, וגם כאן עלולים להיות פספוסים. המיתוג של "תורני" או "נפרד" גורם לעיתים לאחיזת עיניים באשר לאיכות ורמה של בית הספר. אלא שמחקרים מראים שדווקא במוסדות אלו, נרשמה רמת אלימות גבוהה יותר מאשר בתיה"ס הממ"דים המעורבים, למרות (ואולי בגלל) היותם אינטגרטיביים. כך גם לגבי הישגים לימודיים. 

הסיבה השלישית היא – הילדים פוגשים "חממה" שהיא פעמים רבות לא זהה למתכונת ולאווירה שבה הם גדלים. השאלה היא האם הפער הזה הוא טוב לילדים, או דווקא יוצר אצלם חוסר בהירות וקוהרנטיות? הניסיון של בתיה"ס התורניים-חרד"ליים לייצר איים מסוננים של ילדים מבתים דתיים בלבד, בסגנון ובתרבות זהה מאוד ואחידה, מחייבת יצירת חומות של היבדלות מהסביבה ואינה מאפשרת כניסה של קולות וביטויים שונים של דתיות. וגם לזה יש מחיר. 

למי שאינו מאמין בהצלחות קלות בחינוך וגם לא בסיסמאות, אני ממליצה לבדוק את בוגרי החינוך הדתי, יווכח בכך שלא קיימת התאמה בין חינוך יותר דתי/תורני לבין הישארות בעולם הדתי, הצלחה בחיים ויכולת הסתגלות למציאות העכשווית. ילדים שלא למדו בחממה סטרילית ונטולת היכרות עם כל מי שהוא "אחר", גדלו במוסדות יותר "פתוחים", מגוונים, לרוב גם גדולים ומאפשרים יותר מבחינת משאבים והזדמנויות, וקרובים יותר לחברה במעגלים רחבים בהרבה.    

אותי לימדו שציונות דתית "שלימה" כוללת גם חיי תורה ושאיפה לגדלות, וגם עשייה ומעורבות גבוהה בחיי המדינה והעם. גם לימודי קודש ברצינות, וגם פתיחת חלונות לעולם הרוח והידע הכללי. גם תורה וגם דרך ארץ, בדרך שבה כל התלמידים לומדים יחדיו על מנת להשכיל ולבנות יחדיו חברה שלימה.