1. שר בכיר, קצין מעוטר ורב מוכר...לא, זו לא תחילתה של בדיחה, אלא של טרגדיה עצובה
איציק מרדכי, חיים רמון, עזרא שיינברג, משה קצב, אליעזר ברלנד, אפק בוכריס, מוטי אלון.
מפקד פיקוד צפון ושר הביטחון, שר המשפטים והמשנה לראש הממשלה, רב מקובל וראש ישיבה, נשיא המדינה, רב ומנהיג קהילה, מפקד אוגדה, ומי שנחשב לאדמו"ר הציונות הדתית. כולם אנשים ברוכי כישרונות, שנגעו בהצלחה ובתהילה, עמדו במרכזי הכוח וההשפעה של חברה הישראלית, והיו כאלה שרבים נהו אחריהם. אהה... כן... ועוד משהו...כולם הורשעו בעבירות מין.
שורת הדמויות שמניתי היא רק חלק מרשימה ארוכה של אנשי ציבור, מוכרים יותר ופחות, שמעלו בתפקידם ובכוח הרב שניתן בידם ופגעו בבני אדם אחרים, חלקם קטינים, בעלי מצוקות וחסרי ישע. וזה עוד בלי לדבר על כול אותם אנשים שאולי צלחו את המבחן הפלילי, אך נפלו במבחן הערכים והמוסר היהודי הפשוט כשכשלו ב-"לא תנאף".
בימים האחרונים, מאז שהתפוצצה פרשת הרב אלון השנייה, היו רבים שבחרו לתקוף את פורום תקנה שכביכול פעל במקום המשטרה. חלקם האשימו את הרבנים בטענה שלא טיפלו כראוי במקרים הקודמים. ואחרים דווקא יצאו להגנתם של המנהיגים התורניים ושיבחו אותם על התנהלותם בפרשה הכאובה הזו.
גם רב יכול להגיע לספסל הנאשמים. עזרא שיינברגצילום: Meir Vaknin/Flash90
אך מי שצריכות להידלק להם כל הנורות האדומות, הם אנחנו. בין אם אנו משתייכים לציבור הדתי לאומי, החרדי, המסורתי והחילוני. ולא משנה מי אנחנו, מה כמות התארים שיש לנו, מהי רמת מנת המשכל שבראשנו וכמה תורה הרביצו בנו.
"אין אפוטרופוס לעריות", זהו הכלל שאסור שיישאר בדפי הגמרא או בדברי התורה. הוא צריך להדהד בראשנו השכם וערב. למי שעובד בחברה מעורבת (רובנו המוחלט), אך לא רק. להזכירכם, התלונות, הישנות והחדשות, נגד הרב מוטי אלון הגיעו מכיוונם של גברים בלבד...
כל האנשים שהוזכרו בפתח הדברים, הם עתירי זכויות שפעלו רבות למען המדינה והחברה בישראל, כל אחד בתחומו. ולמרות זאת, כל אחד ואחד מהם הורשע במעשים נפשעים, מי יותר ומי פחות, שבמהותם שני מרכיבים עיקריים - היצר הבהמי שיצא משליטה והפגיעה הקשה בזולת.
ממש כפי שחינכו אותנו הנהגים לא לומר "לי זה לא יקרה", גם בעניינים שבינו לבינה (ומסתבר שגם בינו לבינו) חשוב להבין שבין אם אנו אנשי צבא בכירים ואידאליסטים, אנשי חינוך מסורים, משפטנים מבריקים, אנשי תקשורת מחודדים ואפילו רבנים גדולים. אם נפעל בחוסר זהירות וללא אחריות, אז ממש כמו על הכביש, אנו עלולים לגרום לתאונה קטלנית שתפגע אנושות באחרים ותנפץ לרסיסים גם את עולמנו.
2. חכה על הקו סינוואר, יש לנו D9 לשנע לצפון
השבוע הבנו, אמנם לא באופן רשמי, מהי הסיבה שישראל החליטה ללכת על הפסקת אש עם חמאס לאחר יממה שבה המטירו מחבלי עזה 500 רקטות על דרום המדינה , ומה אני אגיד לכם? זה מתסכל.
בלילה שבין נר שני לשלישי של חנוכה פתח צה"ל במבצע "המגן הצפוני" שנועד לאתר ולהשמיד את מנהרות הטרור של ארגון חיזבאללה, אשר באמצעותן הוא תכנן ככל הנראה לחדור לישראל ולפי ראש הממשלה להשתלט על חלקים מהגליל.
אכן מבצע חשוב, אפילו חשוב מאוד, אבל האם ישראל החזקה כל כך חוששת מלנהל שתי זירות במקביל, עד שהיא בחרה לאפסן את הטיפול בחמאס לטובת עבודות הנדסיות בשטח ישראל הגובל עם לבנון? ואולי החשש מוצדק ובכירי צה"ל והמדינה לא משוכנעים שמה שעבד לנו במלחמות ישראל (לחימה בחזיתות צפוניות ודרומיות מול צבאות מסודרים) אי שם בשנות ה-60 וה-70, יצליח גם בדור ההייטק והמסכים. וגם אם כן, אולי יש כאן שיקולים שונים ונכונים שכרגע מונעים מאיתנו מלטפל בסוגיה העזתית?
אז התקשרתי למי שלחם במרבית מלחמות ישראל, פיקד על סיירת מטכ"ל, עמד בראש פיקוד צפון, ושימש כמשנה לראש המוסד, האלוף במילואים עמירם לוין, ושאלתי את כל מה שהטריד אותי. הוא כרגיל ענה בישירות ובחספוס שאפיין את דור המפקדים הקודם של צה"ל.
מבצע צה"ל בגבול עם לבנוןצילום: פלאש 90. באסל עווידאת
"לא צריך להיות קשר בין שני הדברים", הוא אמר בנחרצות בנוגע לחיבור שבין שתי הזירות, "החובה הראשונה של צה"ל זה להגן על אזרחי ישראל, בין אם זה איום המנהרות בצפון מצד חיזבאללה ובין אם זה מצד חמאס בדרום". לוין, שמכיר במיוחד את הזירה בלבנון, לא מזלזל כמובן באתגרים מצפון ומדרום אך בחר להכניס את האיומים לפרופורציות, "מדובר בשתי זירות לא גדולות. לא מדובר בצבאות סוריה ומצרים שהיו במיטבם וגם אז ידענו להסתדר עם שני המוקדים הללו".
חשוב לציין שהגנרל לשעבר הוא איש פוליטי שהתמודד על ראשות מפלגת העבודה ויתכן שינסה גם להיכנס באמצעותה לכנסת הקרובה. ולמרות זאת, קשה להתעלם מדבריו, "לא נעים בכל פעם להרים דגל לבן מול חמאס אז ממציאים סיבות. אומרים לנו: 'אתם לא מבינים, יש דברים שאתם לא יודעים'. זה שטויות במיץ עגבניות".
בתגובה לתהייה, האם ההתנהלות הצבאית של ישראל לא פוגעת בכוח ההרתעה שלה, הוא בחר לענות בפריסת התזה שלו למאבק מול הטרור, "מה שפוגע בהרתעה זה פטפוטים ואיומי סרק. מול ארגוני טרור, כמו חמאס וחיזבאללה, לא צריך לעסוק בהרתעה אלא בענישה. כשאתה מנחית בעזה פצצות והורס בתים ואומר שבכך אתה מרתיע אותם. יום לאחר מכן יורים עליך 2 רקטות ובעצם אומרים לך בצד השני: 'לא הרתעת אותי'. היריב שלך קובע מתי הוא מורתע ומתי לא.
"בענישה אתה בוחר להעניש את האויב שלך בהתאם למה שאתה מוכן לסבול. אתה יכול לקבוע שטיל לשטח פתוח אתה מוכן לספוג ועל ירי לתוך הישובים או על חיילים אתה לא מבליג. אתה נותן לצד השני סתירה. אם הוא לא הבין אתה עובר לבוקס. לא הבין גם את זה אז אצה שובר לו את המפרקת. אתה שולט בתגובות. בענישה, כתפיסה אסטרטגית, יש מרחב פעולות גדול. אפשר לסגור את המעברים, אפשר להרוס בתים לבכירי חמאס, לפגוע בהם פיזית ואפילו לכבוש תא שטח ולהחזיק בו לפרק זמן קצר וכך הלאה".
עמירם לויןצילום: פלאש 90
בסיום שיחתנו קשה היה שלא להבחין בנימת הביקורת שיש לו כלפי המערכת הצבאית, "הגישה שהתפתחה בשנים האחרונות, ואני לא יודע אם זה המצב כיום, אבל בצוק איתן ולפני כן בעמוד ענן זה בטח היה, זה שצה"ל מציג לדרג המדיני מספר חלופות ומצפה שהדרג המדיני יחליט. זו שיטה שאני לא מקבל אותה.
"לממשלה אין את היכולות המקצועיות שיש לצבא ואין להם זמן לנהל דיוני עומק בחלופות השונות, לכן הצבא צריך לבוא עם המלצה ברורה כיצד יש לנהוג, אחרי שהוא לקח בחשבון תרחישים מדיניים שונים, ולהסביר מדוע הוא סבור כך ולהציג את החלופות האחרות שלדעתו הן פחות טובות ולנמק מדוע הן פחות כדאיות. הקבינט צריך להחליט אם הוא מקבל את ההמלצה במלואה, מבקש לערוך בה שינויים מסוימים, או שולח את הצבא להכין חלופה חדשה".
אבל את חמאס, כל העיסוקים האלה בכלל לא מעניינים. הוא ימשיך לירות טילים ולהכניס מאות אלפי תושבים לחרדות על בסיס קבוע, ומיד לאחר מכן הוא גם ימשיך לקבל מזוודות עמוסות בדולרים במימון קטארי ובפראייריות ישראלית כל הדרך לסבב הבא וחוזר חלילה. עד שנזכור שאנחנו ישראלים ששונאים להיות פראיירים, ונחזור להאמין בעצמנו. באמת .