טור אישי הנחיות פיקוד העורף גרמו לי לרוץ לרמי לוי - זה נגמר בכך שקראו לי בכריזה

כמו כל ישראלי טוב, שלוש המילים "הנחיות פיקוד העורף" גורמות לי לקחת את הרכב ולרוץ לסופר. שם, בין המדפים של רמי לוי, משהו מהפחד קצת נמוג. לא אכנס פה לתפקיד של הפסיכולוגיה; היא כבר תיתן לזה את השם המדויק. אני רק יודע לומר שלהתחבק עם כמה פסטות, לאחוז בין הידיים איזה שלושה בקבוקי שמן - זו התחושה שאני צריך להרגיש כדי להירגע בזמנים הקשים הללו. וכנראה שאני לא לבד, כי עם ישראל כולו היה איתנו ברמי לוי. עגלות עמוסות בשישיות מים (כבר שתיתם את כל השישיות מהפעם הקודמת שהיו הנחיות?), ריבים על קופסאות שימורים (הטראומה של ימי הצבא, התירס המתוק, לפתע חוזר להיות מבוקש). הטעות שאני עשיתי, בניגוד לאחרים, הייתה שבאתי עם עוד מישהו. אני ציפיתי שהוא יעזור, אבל למפרע התברר שזו לא הייתה הכוונה שלו. אני מדבר כמובן על הבן שלי.

גמדים ללא הגבלה

צריך להבין שגבר, קל וחומר כשהוא אבא, הוא אדם משימתי. אם הוא לא באמצע משהו, הוא כנראה צריך לעשות משהו. ראיתם פעם את אבא שלכם בחופשה המשפחתית? הוא עדיין עובד. ככה זה אבות. גם אני עיקמתי על זה פרצוף בעבר, אבל כשהגעתי לשלב הזה בעצמי הבנתי - אין דרך לברוח מזה. ועוד משהו שצריך להבין זה שילדים בסופר, הם בדיוק, אבל בדיוק ההיפך. האבא הגיע כדי לצאת משם כמה שיותר מהר וכמה שיותר בזול. אבל ילדים, או לפחות הבן שנה וחצי, הוא הגיע כדי לא לצאת משם לעולם, ושיעלה כמה שיותר. איפה הוא עוד יכול למצוא גמדים ללא הגבלה, במבות בשפע וכל זה לצד אין ספור ענבים? מבחינתו הוא הגיע ליעד.

ארנק מתבדר ברוח

וכששני הרצונות המנוגדים הללו מתנגשים, קורה שדברים נעשים בהיסח הדעת. לא תמיד מצליחים לעבור במסודר על כל הרשימה. להכניס אותו למושב של העגלת-סופר לבין ומיד להוציא אותו כי נמאס לו, אז ללכת איתו על הידיים, ואז להוריד אותו לרצפה כי צריך לבדוק את הביצים שהן לא שבורות, וברגע האחרון להציל אותו מדריסה של עגלה אחרת, ושוב הוא רוצה לחזור למושב - בין כל אלה דברים יכולים לקרות. אל תהיו כל כך שיפוטיים. האמת היא שגם אין צורך, כי אני מספיק שיפוטי כלפי עצמי. אני, והרוסיה שמצאה את הארנק שלי מתבדר לו ברוח אי שם במתחם החנייה. כל עוד היא שיפוטית ומחזירה את הארנק, הכל בסדר. אבל היא גם מביאה לי את הארנק ביחד עם שיחת נזיפה, וגם דואגת שכל הסופר יידע, אז זה כבר קצת יצא משליטה גברתי.

הגשמת חלום ב-7 מילים

מצד שני, צריך לומר לזכותה, שמעולם לא הגשמתי את חלום הילדות שלי לעבוד בסופר. החלום הזה כמובן לא היה בגלל האהבה הגדולה שלי לאקדח המחירים (יכול להיות שנמצאה העבודה הכיפית ביותר בעולם?), אלא כדי שיקראו לי בכריזה. אז היום רבותיי אפשר לומר שהגשמתי חלום בדמות שבעה מילים בלבד: "גילעד גולדברג, גילעד גולדברג לקופה ראשית בבקשה".