א
אני לא שלמה ארצי,
אני לא שלום חנוך,
אני לא שלמה גרוניך,
ולא יוני בלוך...
אבל אני שר מהלב.
ב
אני לא אמיר בניון,
אין לי כזה מנעד,
אני לא שירי, גבסו או נינט
לא, אף פעם לא הייתי בכוכב נולד...
אבל אני שר מהלב.
פזמון
אני לא דני רובס,
אני לא דני ליטאני,
אני לא דני סנדרסון
אני לא... יכולה בלעדיך.
תנו לו צ'אנס, הוא שר מהלב...
פתיחה
השיר של שלישיית 'מה קשור' כיכב במצעדים במקומות הראשונים במשך כמה שבועות. אנחנו ננסה להראות שבעצם הרעיון הטמון בו הוא עמוק מאד וקשור לכל אחד ואחת מאתנו.
שר מהלב?
בהסתכלות פשוטה נראה שהרעיון שאותו רוצה המחבר להביע הוא שבניגוד לכל הזמרים הפופולארים המוכרים שלא שרים מהלב – שלמה ארצי, דני ליטאני וכו' – הזמר ששר עכשיו, שר מהלב. לא מעניינים אותו רק הצלחה או כסף, אלא הוא שר באמת על מה שהוא מרגיש ועל מה שמטריד אותו – מהלב.
אולם, אם ננסה לשים לב למילים של השיר נראה שהם מסמלות בדיוק את ההבנה ההפוכה מזו שהצגנו. בכל השיר כולו אין אפילו מילה אחת (!) שהיא מקורית. כל המילים של השיר רק מציינות מה הזמר אינו – אין לו מנעד כמו אמיר בניון, הוא לא היה בכוכב נולד, הוא לא שלמה ארצי וכו'. מה אנחנו יכולים ללמוד על הזמר מהשיר? שום דבר! כל השיר הוא על כך שבניגוד לזמרים אחרים - הזמר הזה שר מהלב, אולם בעצם הוא לא סיפר לנו שום דבר שבא מהלב. כל מה שעליו הוא שר נלקח מאחרים – ההפך מזמר ששר מהלב. המילים היחידות שאומרות משהו בעל משמעות, ולא רק מה הזמר אינו, הם המילים 'אני לא יכולה בלעדיך' ואפילו במילים אלו יש רמיזה ברורה לשיר של דנה אינטרנשיונאל. אין שום דבר מהלב בשיר הזה, למרות שהזמר מנסה לשכנע אותנו בכל סיום בית שדווקא הוא, בניגוד לזמרים אחרים, שר מהלב!
כוונה ומעשה בעולם ההלכה
בתחומים רבים ההלכה מחייבת אותנו לעשות מעשים מסוימים דווקא: בראש השנה צריך לשמוע תקיעת שופר, לפי הלכות צניעות אנו חייבים להתלבש בצורה מאד מסוימת, בתפילה אנו חייבים לומר מילים מסוימות ותפילות מוגדרות, ועוד ועוד. על כל צעד ושעל אנו נתקלים בצורת התנהגות מסוימת שבה מחייבת ההלכה לנהוג. הרבה פעמים נושא זה מעורר אצלנו כעס: אני לא יכול להתפלל אל הקב"ה בלי לומר דווקא את אותה תפילה שלוש פעמים ביום? אני לא יכולה להיות אשה צנועה בלי שימדדו לי את אורך החצאית? אני לא יכול לחזור בתשובה בלי להיות בבית כנסת ולשמוע תקיעת שופר? ובאמת, שאלות אלו במקומן משום שיש אנשים ששומעים תקיעת שופר בלי שאפילו עוברת בליבם מחשבת תשובה. יש בנות שמקפידות על לבישת בגדים ארוכים אפילו בקיץ ובכל זאת, ברחוב הן מתנהגות בצורה לא צנועה. יש אנשים שמקפידים להתפלל שלוש תפילות ביום אבל בעצם אף פעם לא דיברו אל הקב"ה בתפילה. בגלל שההלכה מחייבת אותנו לעשות מעשים חיצוניים מסוימים ישנם אנשים שחושבים שמה שנדרש הוא המעשה החיצוני, ולכן הם משקיעים את המאמץ בו ולא בתוכן הפנימי שנלווה למעשה.
הפתרון
אם נשים לב, זהו בדיוק מה שראינו בשיר. הזמר בשיר חושב שבשביל שהשיר שלו יהיה מהלב הוא צריך לומר את זה בכל סיום בית. ובאמת, במידה רבה, כלפי חוץ זה עובד. כמו שראינו, בהסתכלות ראשונה נראה שהרעיון שאותו הזמר מנסה להביע הוא שדווקא השיר הזה הוא מהלב, בניגוד לשירים אחרים. רק אם מעמיקים בשיר מבינים שרק לומר 'אני שר מהלב' זה בעצם לא אומר כלום. בשביל לשיר מהלב צריך באמת, באופן פנימי, לשיר מהלב, ולא רק לומר זאת. אדם שאומר שהוא שר מהלב, אבל רק אומר את זה, בעצם עושה את ההפך הגמור מלשיר מהלב.
אם נחזור לעולם ההלכה, גם שם נראה לי שהפתרון לבעיה שתיארנו הוא דומה. אדם שרק עושה מעשים הלכתיים בלי הגיבוי הפנימי שלהם, רק צועק לכל הכיוונים שהוא 'שר מהלב'. בעצם המעשה שלו שווה מעט מאד. הרעיון במעשים ההלכתיים הוא שילוו אותם תחושות פנימיות, וללא אותם תחושות, המעשה מאבד הרבה מהמשמעות שלו. יש להדגיש: אם הזמר בשיר ירצה לשפר את דרכיו הוא לא צריך להפסיק לומר שהוא שר מהלב, ואולי מתוך כך שהוא צועק כל הזמן שהוא שר מהלב בסוף זה באמת יקרה, אבל עיקר העבודה שלו צריכה להיות בניסיון להתחבר פנימה, ולשיר מהלב באמת. כך גם בעולם ההלכה. גם אם המעשים שלנו לא מלווים בהרגשה פנימית זה לא אומר שצריך להפסיק לעשות אותם, ו'מתוך שלא לשמה יבוא לשמה', אבל אין להסתפק רק במעשים חיצוניים וצריך תמיד לעבוד על כך שיהיה להם גם כיסוי פנימי.
אי"ה, נזכה לכך שהמעשים שאותם נעשה לא יהיו רק חיצוניים, אלא גם ינבעו מתוכנו פנימה, ונזכה לשיר מהלב. באמת מהלב.